אירלנד שנות ה60 המשודרגות

להיות באירלנד זה כמו לחזור בזמן לשנות ה60, עם הידע של שנות ה2000.

לדעת מה זה איכות סביבה ואקולוגיה סביבתית ואנושית, לדעת מה זה אוכל צמחוני או נטול גלוטן ועדיין לשמור על סביבה נטולת טכנולוגיה. משהו באגמים, יערות, כרי דשא ונהרות נשמר טבעי, ראשוני, אותנטי.
תחושת האותנטיות והפשטות מלווה את הביקור שלנו עם קבוצת הנשים באירלנד.
אנחנו נסענו גם הפעם כמו בכל שנה בחודש מאי. חודש אשר בו כבר יש פריחה ומדי פעם השמש מציצה ועדיין לא מלא תיירים. היינו באזור הדרום מערבי של אירלנד קורק וקרי. בחודש זה אין אוטובוסים שמזדחלים בדרכים הצרות, הכול רענן וריק.

אירלנד היא בתי אחוזה וטירות, גמדים ופיות, אוכל טוב וירוק , ירוק , ירוק. צ’אקרת הלב נפתחת ואנחנו מהרגע הראשון מרגישות מחוברות. אחת לשניה ולארץ. הגעתי כרגיל עם קבוצת נשים אשר מגיעות לטיול המשלב מדיטציה, חשיבה חיובית וטיולים. אחרי הטיול של היום הראשון תאמנו לנו בערב מפגש ריקוד בפאב המקומי. שם מתכנסים המתחילים בשעה שמונה והוותיקים בשעה תשע לריקודי עם. היתה חוויה מרנינה, קבוצת הוותיקים (והוותיקות) האירים קיבלו את הנשים, רקדו איתן והכול מתוך כבוד ושמחה.פרגון ותמיכה. לאכול בפאב על שפך הנהר , לשתות בירה ולרקוד ריקודים איריים עם קבוצת גברים מקומיים – מה יותר טוב מזה? חשנו את התושבים, התחברנו וחווינו את המוזיקה והקצב. היינו חלק .

במשך היום טיילנו למיזן הד, הנקודה הדרומית ביותר באירלנד, שם על הצוקים היו יושבים שומרי המגדלור ומאותתים לספינות שלא יעלו על השירטונים, שם הייתה לנו הזדמנות לזרוק לים את המיותר מחיינו ולהעיף בצעקות את הבלתי רצוי לרוח.

ביום שישי היינו ביום השוק בבאנטרי שם פגשנו חברים מקומיים, וראינו את המצרכים הנהדרים אשר נעשים בעבודת יד במקום. פעם אחת לא  ראינו  רשת בינלאומית או אמריקאית , הכול נעשה בידי אנשים/ נשים במקום. כולל בתי הקפה עם העוגות המדהימות, בגדים, או אוכל. כמו ישראל של תחילת שנות ה60…ויש הרגשה שכולם נינוחים, שמחים עם האורחים, פנויים לחוות את המקום והרגע.

אחד משיאי הטיול היה ערב בפאב מקומי שהתחיל בארוחת פיש אנד צ’יפס  ואז עברנו לפאב אחר, דרך מספר דלתות ומסדרונות שהזכירו את מסתורי המחתרת האירית הגענו לחדר בו ישבה קבוצה וניגנה מוזיקה משנות ה60. ערב ספונטני של חברים שבמקום החליטו כל פעם מה ינגנו, עם בירות ביד ושיער ארוך הרגשתי כאילו חזרתי לתקופת התיכון עם החברים והגיטרה .

היה נפלא! וכך פגשנו עוד צד של האירים, צד פתוח, מקבל אורחים וזרוק.
האמת שבאנטרי בה שהינו היא כמו פרדס חנה שלנו, רק משודרגת באחו ירוק מסביב , ים ונמל טבע ויופי…ואווירה קסומה.

הכותבת היא, איריס סמסון, טיולי נשים בעולם, מנחת קבוצות למדיטציה וחשיבה חיובית.

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
2 תגובות
  1. דר' גליה דבורין הגב

    ממש מתחשק לי לנסוע עם קבוצת נשים יקרות לאירלנד. הירוק ירוק הזה שתארת , אכן מרחיב את צ’קרת הלב, מרגישים את השלווה והקסם במקום.

  2. נעמי קהת הגב

    תודה , מעורר רצון לנסוע . מעניין….

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד