בואו נדבר על זה לרגע: מי משפיע על מי?

השבוע התחיל להציק כאב בכף רגלי. שלב1: לא התייחסתי – יעבור. שלב 2 : אולי זה נמק? אני סוכרתית מאוזנת, יודעת שבמצב זה לא סביר שיהיה נמק , ובכל זאת , אולי זה נמק? אולי זה סרטן? שלב 3 : שיתוק מרב פחד ( יכול להמשך זמן בלתי מוגבל ). שלב 4 : (למזלי) ביתי החכמה אבחנה לי "דלקת בגיד". פתאום הכל מסתדר, פתאום מפלס הפחד יורד עכשיו ברור מה עושים, כבר הבוקר קבעתי תור לרופא.

השבוע התחיל להציק כאב בכף רגלי.

שלב1: לא התייחסתי – יעבור. שלב 2 : אולי זה נמק? אני סוכרתית מאוזנת, יודעת שבמצב זה לא סביר שיהיה נמק , ובכל זאת , אולי זה נמק? אולי זה סרטן? שלב 3 : שיתוק מרב פחד ( יכול להמשך זמן בלתי מוגבל ). שלב 4 : (למזלי) ביתי החכמה אבחנה לי “דלקת בגיד”. פתאום הכל מסתדר, פתאום מפלס הפחד יורד עכשיו ברור מה עושים, כבר הבוקר קבעתי תור לרופא.

התוצאה : שבוע סבל , קיבוע, כדורים ו…שכחנו.

זה הביא אותי לחשוב : האם הגוף הוא מנגנון חכם העומד בפני עצמו? האם הגוף משפיע על הנפש? או שמא הנפש משפיעה על הגוף. האם הגוף נתקף במחלות סתם כך? תורשה? מערכת חיסונית חלשה כתוצאה מאירועי היום יום?

כשאנחנו חולים אנחנו מדוכדכים, חסרי מצב רוח, הפחדים מזדקרים להם, עד הרגע שביקרנו אצל הרופא ולמדנו שזוהי בסך הכל שפעת/ דלקת בגיד ובטיפול נכון תוך שבוע היה כלא היה.

אז נראה כי קושי בגוף מביא לדכדוך. מאידך, האם רוח אופטימיות גורמת להחלמה?

ידוע ברפואה כי בקרב אנשים עם מחלות קשות וסופניות, רוח לחימה מביאה להארכת החיים ושיעור ההחלמה גבוה יותר. אנשים שמוכנים ומבצעים שינויים אמיצים בחייהם, מחלימים וחיים לאורך זמן. לעתים אפילו מברכים על ה Wake up call בגופם שעורר את נפשם וכל הווייתם לשנות את החיים

בין הסיפורים על החלמה אנו רואים כי אנשים טיפלו באירועים שקרו להם בחיים והכבידו על לבם. אנשים טיפלו במשברים כואבים שלא העזו לטפל קודם לכן. אנשים נפרדו מדרך חיים שלא היו שלמים אתה ובנו לעצמם חיים יותר משמעותיים עבורם: שינו עיסוק, הפסיקו לחיות בשקר וחשפו אמת, הגדילו את המינון של עשייה שעושה להם טוב וכו.

יש אין סוף תיעוד על כך ( המסע/ ברנדון בייס, הסרטן כנקודת מפנה, הספרות הענפה של לואיז הי ) ועדיין עינינו נשואות למחקרים על הארכת חיים לחולי סרטן ע”י שימוש בתרופות המיועדות לגוף הפיזי ואין מחקרים ללמוד מההצלחות האלו.

בראיה הרוחנית, 4 גופים לבן האנוש : העליון ביותר- הרוחני, אחריו כלפי מטה המנטלי,  אחריו הרגשי והתחתון ביותר – הפיזי. כשיש פגיעה, היא תתבטא בגוף הרוחני תחילה, המנטלי… כשהפגיעה מגיעה לגוף הרגש זה מתבטא בכאב רגשי כמובן. אם לא טופלה, תחלחל אט אט עד שתקבל ביטוי בחומר כלומר בגוף הפיזי. לכן, כדאי שתטופל מבעוד מועד, ואם כבר מתבטאת בגוף הפיזי, כדאי שההחלמה תכלול גם טיפול בתחום הרגשי.

כשמדובר “פגיעה”, הכוונה לקושי רגשי בחיינו. לדוגמא: קושי להביא לידי ביטוי את האמת שלנו. או התכחשות למי שאנחנו באמת וכניעה לתכתיבי החברה. דוגמא נפוצה אצלנו הנשים; ויתור על עצמנו ומימושנו לטובת הסובבים אותנו, ולפעמים אלו הקרובים ביותר כמו המשפחה. נושאים אלו עמוקים ורחבים אשר מקבלים ביטויים רבים בחיי היומיום שלנו. בהתבוננות עמוקה, נוכל להתחיל לראות אותם.

אז, אנו רואים שיש כבר הבנה על הקשר גוף-נפש וההשפעה ביניהם.

אם כך הוא, הכיצד כל המגע שלנו עם הרפואה מתחיל ולרב נגמר בצד הפיזי? אנו מגיעות לרופא משפחה ומפרטות את הכאבים/תופעות בגופנו, מקבלות הנחיה לבצע בדיקות שתוצאותיהן מעידות על הגוף הפיזי, כל הבדיקות התקופתיות הן אך ורק בגוף הפיזי, שלא לדבר על הטיפול בעת מחלה.

אם כך הוא , הכיצד אין תוכנית טיפולית לבירור מקור המחלה בהיבט של נפש ורוח וגיבוש תוכנית טיפולית, במקביל לטיפול הפיזי?

אם כך הוא, הכיצד אין מומחה לריפוי רגשי בכל קונסיליום שמתקיים בכל מחלקה אונקולוגית ושאר מחלות סופניות?

אם כך הוא, הכיצד עולמנו מתקדם להתמחויות מאד מקצועיות בגוף הפיזי ואינו מקבל באותה מידה לפחות התמחויות בתחום הרגשי, מנטלי, רוחני…..?

לסיכום

אושו אמר ” חצי מהאנושות מקבלת את העולם החומרי ומכחישה את העולם הפנימי (החצי המערבי ) והחצי השני מקבל את העולם הפנימי ומתכחש לעולם החומרי (המזרח ) שניהם חצאים ואף אדם שהוא חצי אינו יכול להיות מסופק.”

כך גם ברפואה, רפואת הגוף נותנת מענה שהולך ומשתכלל ואילו רפואת הרגש, נפש ורוח נשארה מוצר ל “עשירים בלבד” ובנפרד מרפואת הגוף.

חומר למחשבה ואולי להרמת הכפפה לשינוי

 

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד