בוגדת

רונית רודה מילול -חדש
אֶצְבְּעוֹתַיי נִקְפֶצוּ לְאְגרֹוף וְרַגְלָי נְשַאוּנִי  מֵעָצְמַןהִגַּעְתִּי  אֵלֶיךָ כְּמוֹ טִיל מוּנְחֶה
 מְלֹאת זַעַם וְעֶלְבֹּוֹן הכְנָסְתִי לְךָ בְּכָל כּוֹחִי אֶגְרוֹף בְּבִטְנֵך בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאַתְּ הִכְאַבְתָּ לִי!
כְּאֵב עָמוֹקפּוֹעֵם וְזוֹעֶם שְלֶרֱגָע לֹא מֵנִיחַ וְלֹא נִרְגָּע.
אַתְּ הִתְקָפָּלְת מְעוֹצְמָת הַכְּאֵב וְעֵינֲייך הַבִּיטוּ בִּי כְּמוֹ אמרו לי שֶׁאַתְּ מִצְטַעֶרֶת אֲבָל זֶה מַה שֶׁאַתְּ בֹּוֹחֶרֶת!
עַכְשָׁיו השְאָרְת אוֹתִי אַחַת 
אֵין יוֹתֵר אֲנַחְנוּ רַק אניוְלְבַד….
וְלֹא, לֹא בֶּאֱמֶת הצְטָעַרְת.
הָיִיתָ הַחבְרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּיאָהַבְתִּי אוֹתָך יוֹתֵר מֵאוֹתִי.
נִכְנַעְת לְחֵרֶם הַכִּיִתָּתִי, שֶׁעָשׂוּ עָלַי וְמָכָרְת אֶת הָחבְרוּת שֶׁלָּנּוּ כְּדֵי לִהְיוֹת עִם מַלְכַּת הִכִּיתָה!
וְיַחַד עִם הָדָר דורית מִיכַל וְכָל הַשְּׁאָר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתִי כְּאִילּוּ שָׂמוּ אוֹת קַיִן עַל מִצְחִי.
עַכְשָׁיו זוֹ אֲנִי לְבַד בשוּלְחָן שֶׁל שְנָיִים.
עַכְשָׁיו בַהַפְסָקוֹת אֲנִי בוֹדֶדָה מַבִּיטָה בּכֵן בֶּעֶינָיִים כַּלּוֹתשֶׁאתֵּן צוֹחָקוֹתמְשַחֹקוֹתמּשְתוֹלֶלוֹת.
עַכְשָׁיו אֲנִי לֹא רוֹצֶה  לָקוּם בַּבּוֹקֶרמִתְחֲזָה לְחוֹלָה כְּדֵי שֶׁאוּלַי אשאר בַּבַּיִת.
עַכְשָׁיו זֶה בְּכָל יוֹם לִרְאוֹת וְלֶהָרְגִיש אֶת הָבְּגִידָה שֶׁלְּךָ, הַחָבְרָה הֲכִי טוֹבָה.
לַחֲשׁוֹב לָמָּה וְלֹא לְהָבִין אֵיך.
מֵּילָא הֵן כולןאֲבָל אַתְּ?!?!? שיחד קָרָאנוּ סִינִירוֹמָנִים וְהתְאָהַבְנוּ בְפְרָנְקוֹ גְסְפָּרִי.
חִיבָּקְתִּי אוֹתָך שְבָּכִיתכְשֶאָמַרְת שאמא שֶׁלְּךָ מְאוֹד לֹא אִימָהִית.
זוֹ  אַתְּ הָרִאשׁוֹנָה שידעת שֶׁאֲנִי מאוהבת בְּגָדִי
מֶהַכִּיתָה הַמקְבִּילָה.
אֶת הַסּוֹדוֹת הֲכִי כְּמוּסִים שֶׁלִּי הִפְקַדְתִּי בידייךוְאַתְּ סיפרת לִי עַל המריבות הכואבות עִם אחיותייך.
רָאִיתִי אוֹתָך מתלחששת אִיתָן  וְאתן כולכן מביטות בִּי וְצֹוֹחָקוֹת הֶבַנְתִי שֶהָסוֹדוֹת שֶׁלִּי הֵם שֶׁל כוּלָּם. הָסוֹדוֹת
שֶׁלְּך! לידיעתך, שְׁמוּרִים עִמִּי עַד הַיּוֹם.
רַק שתדעי שֹׁשַׁנִּים רַבּוֹת בגידתך ליוותה אוֹתִי!
לֹא נָתַתִּי לאף אַחַת לְהִתְקָרֵב אֵלַיהקפתי עַצְמִי בחומות הֲגָנָה וּבְכָל היכרות עִם חֲבֵרָה חֲדָשָׁההַכְּאֵב הפועם בַבָּטֶן הִזְכִּיר לִי אֶת אוֹתָהּ הבְּגִידָה.
עַד שהיכרתי אוֹתָהּהִיא התעקשה וְלֹא ויתרה ופרצה אֶת חוֹמוֹת ההגנה שבניתיבכוח אַהֲבָתָהּ ונאמנותה.

הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת חֶבְרָה טוֹבָה זוֹ בְּחִירָה לַחַיִּים.

וְאַתְּ רַק זיכרון עָמוּם שֶׁל אֶגְרוֹף כוֹאֵב מֵהָעֵבֶר,
זיכרון שכמעט וְאֵינֶנּוּ כְּבָר.

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
3 תגובות
  1. נעמי קהת הגב

    ממש חשתי את הרגשתך,
    הבאת לחיים תמונות וצללים

    תודה יקרה

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד