בעקבותיה של ג’וליה רוברטס או משימה כמעט אפשרית

חזרתי מרומא. זוכרות שהבטחתי לספר על השבועיים ברומא בהם החלטתי ללכת בעקבותיה של ג'וליה רוברטס לשבת במקום אחד ולא להתרוצץ כמו שאנחנו רגילים לעשות? ובכן, המשימה מולאה... בחלקה.

 

חזרתי מרומא. זוכרות שהבטחתי לספר על השבועיים ברומא בהם החלטתי ללכת בעקבותיה של ג’וליה רוברטס לשבת במקום אחד ולא להתרוצץ כמו שאנחנו רגילים לעשות? ובכן, המשימה מולאה… בחלקה.

רציתי לעשות משהו אחר. קצת לא להיות כמו כולם. דמיינתי שאני גרה ברומא כדיירת ולא כתיירת. ראיתי את עצמי משוחחת עם בעל המכולת ולומדת ממנו איך החיים שלו מתנהלים, האם הוא מרוצה או מאוכזב. ראיתי בעיני רוחי מפגש עם אחת השכנות על המדרגות מנסה ללמוד על החיים בעיר דרכה. התמונות האלה רצו בראשי הרבה לפני שהגעתי לרומא. עוד לפני שהזמנתי את כרטיסי הטיסה החלטתי שתהיה לי חוויה אחרת. ההחלטה הראשונה הייתה להתגורר בעיר בדירה ולא בבית מלון. ואכן יצרתי קשר עם מישהי שמתווכת דירות עבור כמוני ודרכה שכרתי דירה חמודה לשבועיים. בדיעבד הסתבר שהמיקום של הדירה היה מעולה.

הגענו לרומא ביחד עם הלפטופ, כי הרי ההחלטה הייתה לחיות כאילו אנחנו דיירים ולא מבקרים לרגע, קצת לכתוב קצת לעבוד… הדירה הייתה ממש חמודה. מלאה בצבעים חמים ועליזים. היה בה כל מה שנדרש לחיי יומיום. דבר ראשון שעשינו היה לרוקן את המזוודות ולסדר את הבגדים בחדר הארונות. מיד לאחר מכן הלכנו לסופר הקרוב וקנינו אוכל לימים הקרובים. מעט ירקות ופירות,  מלח שהיה חסר, בקבוקי מים פסטה ורוטב לפסטה, ביצים וקצת מתוקים . זהו, הבית היה מוכן לקראת החוויה. לקראת ממוש החלום.

בבוקר שלמחרת יצאנו נרגשים להכיר את העיר. בצאתנו מהדירה פגשנו את נלין, השומר ואיש התחזוקה של הבנין. החלפנו כמה מילים ויצאנו לדרכנו. שמונה שעות אחר כך חזרנו מותשים לדירה. התיישבנו על הספה רפויי איברים, הסתכלנו אחד על השני ושאלנו ללא מילים האם לזאת התכוונו. ברור שלא. רצינו לעשות הכול לאט שהרי היה לנו מספיק זמן…

אז זהו, מספיק זמן היה אבל הגנים של היהודי הנודד חזקים מכל דבר. בימים הבאים חרשנו את רומא ברגל לאורכה ולרוחבה. היינו קמים בסביבות שמונה בבוקר, שותים את התה עם העוגיה ויוצאים בערך בעשר מהדירה. שעה לאחר מכן כבר ישבנו בבית קפה ושתינו מיץ תפוזים סחוט עם לחמניה או פיסת עוגה. הלכנו בעיר במשך שעות. ביקרנו כמה פעמים באותה פיאצה ולעתים גם שתינו תה באותו בית קפה. לפעמים חזרנו לדירה מוקדם,  התאווררנו ויצאנו שוב כדי לטעום מהגלידות המדהימות או מהטירמיסו הקרמי המתוק. בין לבין הגיעו חברים לבקר למשך שלושה ימים וטיילנו גם אתם. רומא…רומא…כמה יופי יש בה. היסטוריה שקמה לתחיה בכל פינה, אומנות מקורית שמספרת סיפורים מן העבר, המוני תיירים, שופינג ולכבודנו השמש האירה אותה בחום.

ועכשיו נשאלת השאלה האם מימשנו את ההחלטה. ובכן, התגוררנו בדירה ולא במלון, לא יצאנו מרומא כפי שהבטיחו לנו חברים שבוודאי נעשה. בישלתי  בדירה ולעתים הגענו מוקדם וקראנו ספר או התעסקנו עם הלפטופ. אבל…גם הלכנו כל יום המון ברגל ורדפנו אחרי אתרים חדשים. לא היה יום שישבנו בבית ונחנו. את המנוחה השארנו ללילה.  המשימה שהטלנו על עצמנו הייתה לחוויה אחרת אלא שההרגלים שבנו חזקים יותר מכל החלטה וכנראה שצריך להתאמן כדי לשנות אותם. בעניין הזה אין לי כל בעיה להמשיך להתאמן…

סיכום ומסקנות  בעקבות החוויה:

אנחנו עם נודד.

תמיד פוחדים שנפספס.

לשבת במקום אחד במקום לראות הרבה מקומות, זה בזבוז זמן.

השכנה יצאה מוקדם מהבית אז לא נפגשנו.

אבל עם נלין התיידדנו ואפילו הגשנו לו כשי פרידה קופסה של עוגיות.

נורא כיף לא לראות טלוויזיה כל ערב שהרי כל התכניות מדובבות לאיטלקית.

גם אם לא אכלנו בחוץ פסטה באותו יום, אכלנו אותה בבית.

רומא עיר מדהימה.

שבוע נפלא

עינת

 

 

 

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
5 תגובות
  1. לינה גולדברג הגב

    כן כן תמשיכי בכיף להתאמן כול פעם יצליח קצת יותר…..

  2. אבישג אמיר הגב

    בואי לכפר שלנו, לחוויה רגועה של שבוע אוטנתי… נופים, שכנים כפריים, שקט…
    בואי נראה אם תהיו מאלה שמתמכרים לשקט ולשלווה או שגם כאן תשכימו להכיר כל פינה בכפר, ביער ואת כל הפינות על גדת הנהר שאפשר לקפוץ או לשכשך בהן במים… בואי!

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד