טביעות בחול …

זוג צעד כאן לפניה, טביעות רגליה הקטנות, משאירות ומטביעות את משקלן בחול הרך והלח, מציגות לצידה את טביעתן של כפות רגליו, צמודים בגופם ובהוויתם, פוסעים השניים ומשאירים  את רישומם,  היא מרימה את ראשה לחפש את דמותם, אך רק טביעותיהם בחול נותרות כעדות לנוכחותם.. 

זוג צעד כאן לפניה, טביעות רגליה הקטנות, משאירות ומטביעות את משקלן בחול הרך והלח, מציגות לצידה את טביעתן של כפות רגליו, צמודים בגופם ובהוויתם, פוסעים השניים ומשאירים  את רישומם,  היא מרימה את ראשה לחפש את דמותם, אך רק טביעותיהם בחול נותרות כעדות לנוכחותם..

היא מפשיטה את מעטפת המצלמה מתוך תושבתה, חושפת אותה במלואה, משחררת את  המכסה השחור שסוגר את נשמתה ופותחת אותה לחופשי, כמו חיה מכלאה. שעת בוקר מוקדמת, השמש זה עתה מגיחה מעבר להרים, מאירה את עולמה פותחת את הוויתה נוהמת את נהימתה הראשונה.

גלים נשברים קרוב לרגליה החשופות העירומות מתיזים את טיפותיהם עד לשוקיה וירכיה משתעשעים עם רגליה, מגיעים ונעלמים כמו ילדים במשחק מחבואים. כל עולמה נמצא כאן בהוויתה, בין שמיים וארץ מול אופק כחול, היא פותחת את קנה הנשימה לרוחב גרונה ומאפשרת לגל אויר להכנס אל תוכה, היא נושפת את ענן האויר אל חוצה, ובכל פעולה של נשימה ושאיפה היא מתחברת אל גופה, אל עצמה. כפות רגליה שוקעות בחמימות החול הרך, מוליכות אותה צעד אחר צעד בעקבות טביעותיהם של זוג האוהבים הנעלמים..

עקבותיהם בחול מתגלות ונחשפות לפניה חליפות, היא מנסה לשמור אותן בטווח ראייתה, משתדלת לא לאפשר לאף טביעת רגל להעלם לה מעצמה, היא אוספת אותן בעיניה מחזיקה אותן במחשבתה וממשיכה במעקבה, לרגע היא מאבדת את טביעתם בחול, משתאה מתנועת הגלים המשתנה, שרגע קודם איפשרו לה, את מה שעתה הים מחק והעלים ממנה באחת, היא מתבוננת קדימה אל האופק, לצדיה, לאחוריה, לרגע מאבדת את בהירותה וצלילותה, מחפשת עוד סימנים שיאותתו ויאשרו לה שהיא במקום, אך הסימנים נעלמים מהעין, והיא נותרת עם מחשבה בהירה לרגע, לא בטוחה, האם טביעות רגליהם של זוג הנאהבים היה פרי דמיונה, או שמה מציאות ברורה.

היא נזכרת במצלמה האחוזה בידה, היא שולפת אותה מנדנה ומצמידה את אליה את העינית כדי לקלוט מרחב רחב של תנועות בלתי נראות, ספקטרום של הוויה שלא נראה בעין רגילה, לפתע בזוית עינה, היא רואה תזוזה, תמונת הנוף משתנה, מתוך גלי הים היא מזהה תנועה, במרחק לא רב ממנה היא מבחינה בגלי הים הגבוהים המערבלים ומערסלים איש ואישה, המים מלטפים את גופם מראשם ועד כפות רגליהם, מעסים את  תנועתם ומרככים את ריקודם,  הם נראים לרגע כגוף אחד, היא מכוונת את עדשת המצלמה הרגישה לכיוונם, ומנציחה את ריקודם בלחיצות תכופות על הצמצם, נקישות שמנציחות אותם. צחוקם הרם נישא עם הגלים השועטים, מקרבם אליה, למרגלותיה, אל חייה, פותח את נקבוביות עורה לקבל את תדר האהבה הנמסר אליה, השופע דרך הבריאה אל הוויתה, היא סוחטת את המצלמה לעוד תמונה אחרונה, וצונחת אל תוכה באנחוות רווחה, חיוך מתפשט על פניה, ואושר מתמוסס לו כמו בועות שמפניה קלילות בתוך גופה היא זורקת מבט אחרון בים, בזוג האוהבים, באופק הנפרש למולה, ויודעת שסיפור הים הגלים וטביעת רגליהם בחול, עוד מחכים לסיפורה…

הכותבת היא, נגה קובץ’, מייסדת ומובילת קהילת נשים מעל 50 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
תגובה אחת
  1. עפרה מאירוביץ הגב

    מרגש. מאוד רומנטי. המתח מתגבר עם כל שורה . היא לבד, ועם זאת- מלאה . מתמלאת מעצם החיים, מעצם אהבתם. יש שיחושו בדידות או קנאה , בעת התבוננותם בזוג אוהב , אך לא היא. היא מתמלאת מאנרגית האהבה שלהם.היא קולטת לתוכה את אנרגית האהבה ונותנת לאנרגיה זו לפעול בהילינג נפלא וטהור. כמה יפה כתוב. אהבתי כל כך. תודה לך נגה. מעפרה.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד