מפגש הסטורי

בשבוע שעבר השתתפתי בקבוצת נטוורקינג. למי שלא יודעת מדובר במפגשי שיווק של עסקים באמצעות יצירת קשרים ושיתופי פעולה באווירה חברית ותומכת. בהפסקה, אחרי שכל אחד מהמשתתפים הציג את עצמו, ניגשה אלי בחורה נחמדה וסיפרה לי על אביה בן התשעים ושלוש שלפני מספר חודשים עשה עלייה מארצות הברית. "הוא מתגורר אצלי, ממש קרוב לכאן, את רוצה לפגוש אותו?" שאלה אותי ואני לא ידעתי כיצד לענות. לא הבנתי מדוע ביקשה שאפגוש את אביה שהרי אינני מכירה אותה כלל ובוודאי שלא את אביה. כשנוכחה שאינני יודעת מה לענות הסבירה. "אבי היה איש מאוד פעיל. את שנות המלחמה 'בילה' בסיביר ויש לו הרבה סיפורים לספר. מאחר ואת סופרת הייתי רוצה שתקשיבי לו ותתעדי את הסיפורים שלו."
עכשיו הבנתי.
הגענו לביתה והיא פנתה לאחד החדרים שהיה חשוך וסגור. היא פתחה את הדלת, הדליקה את האור ועל המיטה ישב איש מבוגר שמנין שנותיו חרוט על פניו. "שלום," אמרתי והושטתי לו את ידי. הוא שלח את ידו הגרומה ואמר, "Nice to meet you, i am Mendel" ואז התפתחה ביננו שיחה ממנה הבנתי שלאיש הכפוף שיושב על המיטה יש הסטוריה שאירועיה שזורים בהסטוריה של העם היהודי. מנדל צלול לחלוטין. החוויות שעבר לפני יותר משבעים שנה קמו לתחיה בסיפור שונה מאלו שאנו שומעים על התקופה ההיא. הוא סיפר שהגלו את משפחתו לסיביר ושם הם קיבלו יחס הוגן מהשלטון המקומי. מנדל הפך לפעיל למען היהודים האחרים שחיו בקרבתו, הוא למד ועבד ומשפחתו חיה בתחושת בטחון.
סיפורים מפורטים יותר אשמע בקרוב אבל מנדל שבע השנים עורר אצלי סקרנות לשמוע עוד על חייו כאיש צעיר.
לעתים קרובות מדי אנחנו מתייחסים לאנשים בגיל מבוגר כמי שזמנם חלף. כמי שלא מבינים את העולם שלנו ולפעמים קצרה סבלנותנו מלשמוע את נסתרות לבם. אבל אם נצליח, ולו לרגע לטשטש את הקמטים שעל פניהם ולשכוח ולו לזמן קצר את גילם המתקדם, נוכל ללמוד ולהחכים ולהנות משפע המילים והחוויות ובאותו זמן כשאוזננו תהיינה כרויות בעניין, נגרום שמחה לאיש שחוויותיו חיות בזכרונו כאילו התרחשו רק אתמול.
תחשבו על זה.