נקודה. רבות מחשבות בלב אישה.

כבר מעל 20 שנה שאני כותבת. לעצמי. למחברת. לפנקס. לפתקיות.
כותבת כדי לשחרר. כותבת כדי להקל מעל ליבי את המחשבות המטרידות. הטורדניות.
כדי להרגיש יותר בריאה. חופשיה.
רב השנים כתבתי לעצמי בלי רצון להוציא החוצה את מחשבותיי הבלי מסוננות.
שאולי עדיף שאף אחד לא ידע אותם????!!!!
ואז זה קרה. זה פרץ ממני בעוצמה מטורפת. פרץ של כתיבה חדשה. אחרת.
כתיבה מזרם התודעה. כזאת שלא מתכננים. כזאת שבאה מהלב. אינטימית. אישית. חשופה. חושפנית.
אז הרשתי לעצמי לכתוב ללא הפסקה. ישר לתוך הפתקיות של האייפון שלי.במשך ימים ולילות. רגעים.
כותבת את המחשבות שלי בלי ביקורת ושיפוטיות.
עובר לו הזמן וככה נאספים להם עשרות קטעי השראה בתוך הסמארטפון שלי.
49650 אלף מילים!!! נערכו לספר סוחף ומרגש. כאן על גבי הבלוג הזה.
אכתוב ואשחרר טעימות נבחרות. יחד עם הסיורים שמאחורי הקלעים.
הנה ככה הכל התחיל:
יום שלישי 8.10.13 7:00 ככה יתחיל הספר:
נקודה.איזה קטעים איתך את הנקודה שמים בסוף לא בהתחלה. אז מה? מי אמר? מה אכפת לי
בכלל מה אומרים?.שנים שנים שנים דפקתי חשבון. וגם עוד דברים אחרים נדפקו בחיי. אז מה?
זה בכלל לא חשוב מה שהיה היה. אני חיה את הרגע הזה. את היום יום.יום יום קמה ובוחרת מחדש מי
אני ומה אני רוצה.פעם מזמן לפני שנים זה ממש לא היה ככה. לפני 42 שנה נולדתי.יואו 42 זה
חתיכת מספר כבר.2 זה חצי של 4.את זה אני יכולה לפתור.חשבון זה לא הצד החזק שלי.למרות
שאבא למד מתמטיקה בטכניון. זה גם הצד החזק של אחי הקטן.איזה קטן.כבר בן 34. תמיד הוא
יהיה קטן ממני.יש לי צדדים חזקים.ברור.וצדודית יפה.ככה אתה אמרת. מי אני? כן אתה! למה תמיד
אני? כי אתה כבר עומד אז תכין קפה. בכלל אני לא אוהבת קפה. פעם ראשונה שטעמתי היה בנחל
לפני יאמבה זמן. זה לא היה לי טעים.עשה לי כאב בטן.לא הרשו לנו לשתות קפה כילדים בבית.אני
חושבת שזה טוב.זה הופך אנשים להיות מכורים.כולם מכורים
למשהו.למישהו.לעבודה.לספורט.לסמים.לסיגריות.לאהובה.לאהוב.אני מכורה לאהבה.אליך.כן.אתה
עושה לי את זה.ירושלים.גם אתה אוהב אותה כמוני. שם נולדתי.בביקור חולים.זה היה שם בית
החולים.איזה מן שם זה לבית חולים.מוזר.כן אנשים עושים דברים מוזרים.למשל זה בטח מוזר בעיני
כל מיני שאני יושבת עכשיו על קצה בריכת הדגים על מאגר הקרוב פה לביתי.עם בגדי ספורט.פשוט
התיישבתי לכתוב כי עכשיו זה הרגע שבו זה התאים בול. שומעת באוזן את הדג נחש אומר. זה הזמן
להתעורר.אבל כבר התעוררתי מזמן.פתאום.5:30.חצי שעה לפני השעון.כולי השראה לכתוב.אז
במיטה עם האייפון. פשוט כתבתי ללא הפסקה.40 דקות ללא נשימה.הנה את זה.
פתאום מתעוררת לפני השעון.רואה שצדקתי.ישנת.התעוררת.שוכבת
במיטה.חושבת.כותבת.בראש.כן תודה.הרגשתי השראה.אתה עושה לי את זה.הכל חשוך.טוב
בוקר.עור בוקר. אור עוד מעט.עכשיו לא.מחשבות רבות בראשי.וגם בלב איש.עצת ה?.שאני
אקום?.למה תמיד אני?.כן אני.אני אישה.אתה איש.זה רחוק מידי.אבל גם קרוב ממש.ממש
ממש.אבל ממש.כל כך הרבה מה לעשות.מאיפה מתחילים?.מכיר את זה.בטח מכיר.מההתחלה
מכירים.ואו הרבה זמן מכירים.חצי שנה ככה.כן הוא איש מקסים.את חייבת להכיר גם.מצחיק.מצחיק
כמה החיים מפתיעים.מתה על הפתעות.טובות כמובן.זה מובן לא?. מי אוהבת הפתעות לא טובות.לא
צריך טובות.יש לי סבלנות.בטח.בטח בטח.סבלנות? את? רחוק מזה.מי זה שם? פתוח!!!.
טננננננייי.זוכר? אחלה סדרה.של פעם.יואו זה היה מזמן.אנחנו כבר עתיקים.אתה יותר בשמונה.אז
תתקשר בשמונה.מתאים לי שמונה.זה מן ספרה כזאת שמסמלת אינסוף.את הבלתי נגמר.ספרה יפה
כזאת סימטרית.אוהבת.ספר יפה.אותך.מאאאאאד.זה כל כך פשוט.וגם מה זה מורכב.כמו פאזל
כזה.אם יודעים את התמונה הסופית.ואם לא אז לא.אז זה מורכב.חושחש אמרת? זה מורכב לא? אוי
אולי טעיתי.מנדרינה זה פרי מורכב.קלמנטינה שערבבו אותה.עבדו עליה.חחחחחח.קטע.עוד חצי
דקה השעון המעורר שלך מצלצל.אתה קם.רוטינה.כל בוקר.אוי עכשיו גם שלי בדיוק צלצל.6:00.זה
אומר שצריך לקום.אבל כבר קמתי.לפני חצי שעה.שרותים.קורא.מתרוקן.סוף סוף.קפה.אולי תולה
כביסה.אני גם.קמה.קוראת את סוף הספר.מתרוקנת.יואו זה דומה.רק לא שותה קפה.שלוק מים.נגלות
לאוטו.מעמיס.תמיד לוקח לך יותר ממה שחשבת.קטע מכירה את זה.קטע קטע.750 אלף איש
בלוויה.זה המון.המון רב מתכנס לכבד רב גדול.החיים ממשיכים.מזל שלא הייתי שם.לא אוהבת
צפיפות.מרחב.עושה לי את זה.אתה.גם אתה מותק.היועץ המוצץ הנוצץ.אוףףףףףףף.עוף גוזל חתוך
את השמיים.כחולים? אפורים? מה יהיה היום? היום.יום טוב.צריכה מליון ש״ח דחוף.כבר
אמרתי.לא? אז מה!. אמרו שאם רוצים שדברים יקרו.צריך לשנן.צריכה שיננית.כואבות לי
החניכיים.יורד דם.כל הזמן מכל מיני מקומות בגוף.מהלב.המחזור האחרון היה הכי הזוי שהיה לי מזה
30 שנה.אמאלה!!!.30?.אין מצב.כן יש. את בת 42.מספר יפה.2 זה חצי של ארבע.חשבון אף פעם
לא היה הצד החזק שלי.יש לי צדדים חזקים אחרים.צדודית יפה.אתה אמרת.אתה אשם.תמיד.למה
תמיד אני?.זה מתוק כשאתה אומר את זה.אני באקסטאזה.גם אז באותו ערב הייתי באקסטאזה.זה
משחרר.העבודה משחררת.האהבה משחררת.איזה חולי נפש הם היו שם בשואה.זוועה.איך היה
לחמודה שלך בפולין?.היתה חצי שעת איכות טובה.ממש בא לי להכיר גם אותה.ממש בא לי
אותך.כאן קרוב.קרובים קרובים.גם סידרה טובה.קצת שכחתי אך זוכרת את החוויה.יואו זה ארוך.זה
ממכר.זה בלתי נפסק.מילה מובילה למילה.אסוציאציה.ככה כותבים? מה הפרוש בעברית.אתה
הבלשן בינינו.אני אף פעם לא הייתי טובה בדקדוק.אני טובה בלשון.עם הלשון.מממממ.אוהבת.אפילו
שחסר סנטימטר.יאמי.עכשיו הייתי באה.אז להפסיק? כן לא כן לא כן לא.כן.מתארגנת
להליכה.קפואאאאא.ארוץ אתחמם.אחשוב מחשבות טובות.עליך.עלאק.אליך.אשתוקק.קמה.סוף
סוף.ואו כבר ארבעים דקות כמעט כותבת.זאת שירה.יוצאת דופן.זה מקסים.כתבת.אתה.כן.אתה.אני?
למה תמיד אני? כי אתה קרוב.בלב.וגם רחוק.והמשך יבוא.היום יום שלישי.פעמיים כי טוב.טוב
בוקר.דייייייי.תמשיכי.עוד עוד עוד.כן כן כןןןןןןן.
עדיף שלא אקרא את זה שוב כי אז בטח אתחרט. יתחילו החראטות.בלי חר’אטות.ככה היינו אומרים
כשהיינו ילדים והיינו רוצים שהמילה האחרונה שלנו תקבל תוקף.אבל חרטות לגבי מה? מה הסיפור
שלך? מה את מתביישת שזה יהיה חושפני מידי.טוב מאד.חושפני זה מה שאוהבים.אנשים בטבע
שלהם הם מציצנים.בטח הסגנון הזה לא יתאים לכולם.בעיניי זה עוצר נשימה.סגנון שכזה. סגנון.
אחלה מגזין.הרבה זמן לא קראתי אבל אוהבת.סגנון.סטייל. אני אוהבת אנשים עם סטייל.גם לי יש
את הסטייל שלי.אין לי הגדרות בשבילו.אבל האחיין המתוק שלי אמר יום אחד בראש השנה.ידעתי
שזה את עשית.תמיד כל מה שאת עושה זה צבעוני כזה עם פסים ונקודות. הוא צודק. אני אוהבת
צבעוניות שמחה וחיה.זה בא מבפנים. מעיין גועש וגואה של שמחה.גם עצב.הרבה רגעים של עצב.זה
החיים.גם וגם. החיים הם רגעים קטנים של אושר.לא אושר תמידי כל רגע.צירוף של רגעים.אתה
אמרת.כן בשבת שנסענו ליפו לשאוף אויר ליד הים.היתה רוח חזקה.והחולצה שלבשתי היתה עם
מלא פסי אוורור. אמרת שזה סקסי.ולי זה עשה קר בגב. אז עמדת מאחורי וחיבקת.חסמת את
הרוח.ככה זה טוב.כן.כן.קצת ימינה.הנה ככה מושלם. כבר די קל לרצות אותי.פעם ממש לא. הייתי
מתלוננת כל הזמן. לא הייתי מרוצה. הייתי רוצה.כל הזמן מה שלא היה לי.וזה תיסכל.אך המשברי
שינו את נקודת המבט.החיים לימדו אותי להסתכל מזוויות אחרות.לקחתי אחריות. לוקחת כל יום
אחריות מחדש.לפעמים זה כבד על הכתפיים. אז תמיד תפוס לי שם.לא רק בגלל הרבה שעות
מחשב.בגלל החיים.לרגעים הם כבדים עליי.בא לי להגיד. קחו ממני את העומס הזה.רוצה חופש. לא
יכולה להפסיק לכתוב.אין ברירה כבר כמעט נגמרת הבטריה. הפכנו להיות דור שכבול למטענים
ובטריות. צריכה לחזור.הביתה.ליום עבודה כייפי.לא צריכה.רוצה. מספיק עם הצריכה הזה.אני עושה
מה שבא לי.

אז אני קמה ומתחילה לחזור ברגל לכיוון הבית שלי.כן שלי אבל עוד לא ממש.כרגע בשכירות. אבל יש
לי כבר מגרש. אבא קנה לי מגרש. וביום שני תהיה המסירה הרשמית. הלכתי בשטח. המגרש הביתי
שלי ובכיתי מהתרגשות כמו תינוקת בת שלוש. בלי מעצורים.ככה מהלב.
כתבתי לך בווטצאפ.אתה לא מבין כמה אני מתרגשת הולכת כאן ובוכה כמו תינוקת בת שלוש. ואתה
ענית. יש! הוא ענה!
תנסי כמו ילדה בת 42.זה הזמן לזמן מליון ש"ח.חבל על כל רגע.לשנה הבאה אבוא אל ביתך החדש
מול הגלבוע. כן עוד שנה. קבענו.

הדייג הנחמד עם האוטו האדום עצר לי כי הרמתי את היד וביקשתי מים. כי לא לקחתי איתי. ואחרי
שעה של ריצה.הליכה.ישיבה.כתיבה. שכחתי את עצמי. ופתאום נגמרה לי כמעט הבטריה. גם קצת
הזמן. אז הרמתי שוב את היד.
הוא הדייג עם האוטו האדום. כן יש לו שם. עצר לי ולקח אותי עד הבית.שכן. מהקיבוץ ליד. לא לדאוג
אני לא לוקחת טרמפים עם זרים.
זרים זאת אשליה.לפני רגע הדייג האדום היה זר ועכשיו הוא כבר לא. כי דיברנו והכרנו. יש לו

שם.ואישה.ואפילו משפחה בקיבוץ שלי.קטעים עולם קטן.
העולם הוא עגול. נכון תמיד חשבתם או ציירתם אופק כקו יש ורחוק. אז זה ממש לא ככה. לפני איזה
שנתיים הייתי בסדנה מדהימה יומיים בטבע. פתאום נפלה לי הבנה. שהאופק הוא בכלל לא קו ישר
אחד וארוך. ורחוק.
אתה רחוק.רק פיזית. האופק הוא לגמרי עגול.360 מעלות. אם אני עומדת בכל מקום לא משנה
איפה. ופותחת את הראייה שלי בו זמנית לכל הכיוונים אז אני תמיד. כן. תמיד אהיה באמצע. וסביב
אופק מקיף אותי. תחשבו על זה.
בכלל כדאי להפעיל לפעמים את המחשבה . זה טוב. למרות שאני רב הזמן פועלת מהרגש.ממה
שבפנים.אינטואיציה קוראים לזה.מילה שאם אומרים אותה הרבה פעמים.פתאום היא נשמעת
מצחיקה ומוזרה.
זה קורה לי הרבה פעמים.גם לך?, שמילה שחוזרים עליה הרבה פעמים.נשמעת אחרת.שונה.מוזרה.
אני גם קצת מוזרה.אני מודעת לזה. אני כאילו מן קונבנציונאלית כזו. כאילו מרובעת. אבל יש בי
צדדים.שונים.אחרים. משתדלת לשכנע את עצמי שהם מיוחדים. רב הזמן מצליחה.
שכנוע עצמי זאת משימה יומיומית מאתגרת וחשובה. כל המיינד שלנו הוא מה שאנחנו מזינים אותו.
למה מילים גסות זה לא יפה. מי אמר מילה גסה?
אמרתי מזינים. זה אומר להכניס לתוך המוח שלנו מסרים טובים חיוביים.שיקדמו אותנו. זה כל
הסיפור. זה הסוד.
אני פריקית של הסוד. מהיום שהוא יצא לאור הוא אצלי על המדף. אפילו כשקניתי אותו לעצמי קניתי
אותו גם להורים. אני חושבת שהם די צחקו עליי.אבל אני מאמינה. ואף אחד לא ייקח מתוכי את
האמונה הזאת.
שיש חוקים לייקום.זה הרבה מעבר לאמונה זה ממש הוכחות אמיתיות.סיפור אמיתי שהיה. הלכתי
עם בני הבכור לפני כמה שנים לשוק.בבית שאן.בתצ’אן.הלכנו לקנות ירקות והוא היה צריך מכנסיים
קצרים.בגלל זה הוא בא.
חס וחלילה לא כדי לעזור לי עם הירקות. לא להגזים.הגענו לדוכן הראשון אני פותחת את הארנק
ומגלה הפתעה. שטר סגול.כן של חמישים. מי הולך לשוק בלי מזומן.עוד לא התקדמו לאשראי שם.
אין ספק שהשטר הסגול לא יספק את רצונותינו ביום זה. בשביל זה צריך אדום. עצרתי ואמרתי לו.
תקשיב.אז הוא הקשיב. עכשיו אנחנו מזמנים לנו מפגש עם חבר.חברה.מישהו מוכר.
שנוכל להלוות ממנו שטר סגול.כן חמישים שקלים חדשים. ונחזיר לו אחר כך. הוא הסתכל עליי כאילו
אני חייזר. אבל הנהנן בראשו. המשכנו לדוכן המלפפונים. קנינו מלפפונים בכמה שקלים האחרונים שנשארו.
ואז הוא מושך לי בשרוול.או תופח על כתפי לא זוכרת בדיוק. אמא.מה?. תראי. ומפנה את מבטי על
הרצפה. נחשו מה היה שם? בטח לא תאמינו אבל. שטר אדום. כן מאתיים שקלים חדשים. הרמנו
כמובן.לא היה אדם מסביב.
אם אין סימנים אז לא צריך להחזיר.נכון? ככה זה ההלכה?. הסתכלנו אחד על
השני.נדהמים.ביקשנו.קיבלנו.אבל פי ארבע. ביקשנו רק חמישים.אני כולי צמרמורת.והוא כולו מתוק.
מחייך.אמרתי לו שאנחנו צריכים לומר תודה ענקית.
וגם להפריש עשרה אחוז לצדקה.אז שטר ירוק שמנו בקופת צדקה.שטר ירוק נוסף נתתי לו. הרי הוא
מצא אותו לא? מגיע לו. אהוב שלי. סיימנו את הקניות חזרנו הביתה.הסוד.כן.סוד ענק.שבעצם הוא
כבר לא סוד. תבקשו .תקבלו.לפעמים פי ארבע.לפעמים פי שתיים.לפעמים פי אלף.
חיה ככה את חיי. לא הכל מגיע מייד. לייקום יש את הזמן שלו.לפעמים יש עיכובים.אך ההתמדה
משתלמת.חניות למשל.תמיד צוחקים עליי שאני מספרת את זה.אבל בבוקר שאני קמה ויודעת שהיום

אני נוסעת למקום שאצטרך בו חניה.אני שולחת.פקס טו מייל לייקום.

ומזמינה מקום חניה.כבר הרבה זמן זאת לא התמודדות עבורי.זה עובד.כן.אפשר לנסות את זה
בבית.אתם יודעים זה ביטוי כזה.התכוונתי תנסו את זה בחניון.קצת לפני שהגעתם.וכשאתם נכנסים לחניון.תגידו:
איזה כייף בדיוק מישהו מפנה עבורי מקום מושלם לאוטו שלי.באמת.זה עובד.עבדתי עליך.ככה אמרת
לבן שלך בשבת שאמר לך: אבל הבטחת!.נכון.עבדתי עליך.תמיד הכל בצחוק והומור.מתה על זה.
בעצם חיה על זה.זה למדתי מחבר יקר אחר. כן אתה…
אני אוהבת לחיות.החיים יפים.רב הזמן.זה עניין של נקודת מבט.נקודת הסתכלות.נקודה.ככה קראתי
לעסק שלי לפני כמעט תשעה שנים.יוני.2004.אוקטובר.2013.כן כמעט 9.לא טעיתי נכון? כבר
אמרתי שזה לא הצד החזק שלי.אבל במספרים קטנים אני עוד טובה.
לוח הכפל אני אלופה.ממש.יש לי גם מוצר כזה בחנות לוח הכפל על מגנט.לוח הכפל על מדבקה.
נראה לי שכדי להצליח בחיים זה די מספיק.חיבור.חיסור.לוח הכפל.את ההשראה לשם נקודה קיבלתי
באיזה בוקר אחד.בקיבוץ שגרתי בו אז.אחלה קיבוץ.אנשים טובים.פינה חמה בלב.געגוע.ישבתי ליד
שולחן העבודה.במשרד שהוקצה לי
ליזמות אישית.ככה קראו לזה אז.כן אכן זאת היתה יזמות.ובהחלט אישית.יוזמתית ביותר.ופתאום זה
נפל ככה לתוך הראש שלי.אאוט אוף נו וויר.נקודה.נקודה.נקודה.מלמלתי
בראש.בלב.בפה.התחברתי.כן.כן.כן.נקודה.בול.בול.אחלה ציפור קטנה וחמודה.
שאלו אותי כמה פעמים.למה נקודה.מה זה אומר? זה לא דבר קטן כזה? את חולמת גדול. אולי
נקודות? את זוכרת ששאלת אותי את זה? אני זוכרת.חברתי היקרה שגרה אי שם בקיבוץ צפוני
אחר.קצת רחוק מיד.קצת מעט מידי מפגשים איתך. אבל תמיד בלב.
אני זוכרת גם מה עניתי לך.נקודה היא פרט קטן בתוך עולם שלם וגדול.
הכל מורכב מנקודות קטנות.חלקיקים.אטומים.מולקולות.שנאתי כימיה היתה מורה נוראית
שהתעקשה לקרוא לי נעה בלי וו.ובמלעיל ולא במילרע. וכל שיעור שהיא הקריאה את השמות היה
ויכוח.התעקשתי על הוו ועל ההגייה.כן ככה ההורים שלי קראו לי.
ככה אני אוהבת.זה עקרוני לי.לא מוותרת. עקשנית.תמיד אמרו לי את זה.
אז היא נתנה לי 45 בתעודה.שטויות במיץ.עדיין אפשר להצליח בחיים בלי כימייה.בכלל אפשר
להצליח בחיים רק עם תשוקה ואהבה בלי דיפלומות וללמוד הכל תוך כדי תנועה. שיר מדהים של דנה
ברגר. אוהבת את השירים שלה.ויש לה אף מתוק.עקום.סקסי כזה.מדהימה.
החיים שלי ומן הסתם שלכם גם אכן הם אוסף של רגעים קטנים. של נקודות קטנות שמתאספו
לתמונה כוללת. רגע ועוד רגע ועוד רגע.נקודה ועוד נקודה. תמונה יפה.עולם שלם.מושלם.כללית
מושלם.יש לי עשיתי לפני איזה שנתיים.כי הבריאות חשובה לי. אני חשובה לי. גם אתה חשוב. חשוב והתעשר (-:

**** אם הגעת עד לפה וחשקה נפשך בעותק חתום משלך, אפשר למצוא אותי בפייסבוק…מחכה לשמוע ממך…

הכותבת היא, נועה מוזס, מאפשרת קהילת נשים מעל 50 בשלפים, מעצבת גרפית וכותבת

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד