סימנים/אביבה שוקר

השיר “סימנים” נכתב בעקבות אחד מרגעי השיא בחיי:  אירוע ההשקה של ספר שכתבתי במשך כשנה וחצי. בתוך ההתרגשות העצומה לקראת חשיפתו בציבור של “הרך הנולד” הבחנתי שגופי דרוך ומדבר אלי בשפה משלו.  וכך כתבתי:

הכאב המטריד בשורש כף ידי מדבר אלי,
לפני ביצוע הוולס של שופן
במעמד מאתגר.
האם אני מבינה
מה הוא אומר?

פני מתכסות באדמומיות מביכה,
לפני שאפתח את פי ברבים
ואתחיל על עצמי לספר.
האם אני מבינה
על מה הסומק שומר?

הכאב החד בגבי דוקר אותי,
לפני עמידה מול קהל
במתח הולך וגובר.
האם אני מבינה
על מה עמוד השדרה מוותר?

אני מחסירה פעימה בליבי,
לפני חשיפת יצירתי בציבור
במבחן בלתי חוזר.
האם אני מבינה
מדוע הדופק שלי עוצר?

כפי הנראה שגופי הדואב
מאותת לי וגם מאשר
שאף התרגשות או אפילו כאב
לא יצליחו לגרום לרוחי
ליפול או להישבר

השקט שלפני הסערה

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
תגובה אחת
  1. נעמי קהת הגב

    הי אביבה, אכן ” המקשיבה לסימנים ” , האם זו את ? מסקרן ומעניין. בהצלחה, גם הלאה. נעמי

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד