על הספסל…

היא הגיעה לפגישת ייעוץ  חסרת נשימה בשטף של 20 דקות, בלי לקחת אויר, סיפרה לי על מרוץ הקריירה שלה - לימודים, תואר ראשון ושני, ולימודי תעודה ועוד אחת ... ומשרה כזו ואחרת, ולידות בין לבין והמעבר הוא בין משרה בכירה ליותר בכירה...

היא הגיעה לפגישת ייעוץ  חסרת נשימה
בשטף של 20 דקות, בלי לקחת אויר, סיפרה לי על מרוץ הקריירה שלה – לימודים, תואר ראשון ושני, ולימודי תעודה ועוד אחת … ומשרה כזו ואחרת, ולידות בין לבין והמעבר הוא בין משרה בכירה ליותר בכירה…
הרגשתי סחרחורת.
והשאלה היחידה שהעסיקה אותי היא -האם היא עוצרת לנשום לפעמים ואם אני  לא אעצור את שטף הדיבור שלה, מתי היא תעצור לקחת אויר…..
זה מדהים,
איך  כל פעם אני מגלה מחדש,
שהדקות הראשונות של הפגישה הראשונה מקפלות בתוכן חלק מרכזי בסיפור.
הסיפור שלה, הוא היכולת לעצור ולתכנן, ממקום של שלווה ורוגע
ולא מתוך האטרף  – ברכבת ההרים שהיא בחרה לחיות בה.
והשאלה הייעוצית שעולה לי – מה היא מפיקה מהמרוץ?
מה המחירים שהיא משלמת ובעיקר – ממה היא נמנעת….
היא באה עם השאלה – מה הצעד הבא
אני התעקשתי על השאלה – למה?
ועם זה שלחתי אותה לדרכה – עם משימות של חשיבה, התבוננות וחקירה.
לצעד הבא בטוח נגיע, אבל זה יהיה רק אחרי שהיא תעצור לרגע קט ותבחן – מה מפעיל אותה
מה המנגנון שמנהל את צעדיה
ומה המשמעות של זה לגבי החיים שלה.
גם את מרגישה באטרף הזה?
תקופת החגים לפנינו, ראש השנה, עשרת ימי תשובה – הזדמנות פז – לעצור, לנשום ולהתבונן פנימה.
כשאני עשיתי את זה עם עצמי לפני 10 שנים בדיוק, כששבוע העבודה שלי היה 7 ימים מבוקר ועד לילה, התחלתי לנשום.
ומשם – רק דברים טובים קרו בעולמי.
זה היה לקראת חגי תשרי, ומה שאיחלתי לעצמי זה להאט.
לא בחריקת בלמים, ולא עצירה מוחלטת, רק להאט את הקצב ולזמן לחיים שלי רק את מה שיתאים לי.
וזה קרה.
לחסרות הנשימה שביניכן, מזמינה אתכן לבחון את האפשרות הזו גם לעצמכן.
מצאתי לכן את הספסל …ומי מכן שתרצה גם לשבת עליו

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד