קייטנה חמוצה

אי שם בקיץ המהביל של סוף כיתה גימל מצאתי את עצמי בקייטנה.
במפתיע.
לא זוכרת שהכינו אותי לעובדה שלראשונה בחיי אפרד מהורי לשלושה חודשים תמימים. אירופה קרצה להם ובימים ההם לא “קפצו” בדקה ה-90 ליומיים לחו”ל.
נבחרה קייטנה, לא סתם קייטנה אלא הקייטנה עם הפנימייה שהשהות הקייטנית בה גלשה מעבר ל”חופש הגדול”.
אני בטוחה שהיא נבחנה בקפידה: בית מידות פרטי בגבעת רמב”ם בואכה גבעתיים, הרבה מיטות, חצר גדולה עם הרבה חול ושפע של עצים גבוהים.
עוד אני זוכרת אישה אחת עם חזה גדול רוכן מעלי כדי לנחמם אותי ולילות שקטים בהם טמנתי בהסתר את בכי הגעגועים בכרית.
אפפו אותי ריחו הכבד של הכלור בבריכה, צהלותיהם של ילדים שנותרו זרים לי ותחושה שאני צריכה לדחוף כדי למצוא את מקומי. התנפלנו על הארטיקים החמצמצים, התפלשנו בארגז חול ענק והיה את אלימלך שהרקיד והצחיק אותנו בעזרת האקורדיאון, קולו הרם, עיניו הקטנות והמרצדות ואפו אדום הנימים ורחב המידות.
אני גם זוכרת את עצמי צובטת את אחי הצעיר ממני בכל הזדמנות חינוכית שנקראה לדרכי ומצאתי הרבה כאלה.
עד שהפרידו בינינו.
הוא השובב, “הילד הקשה”, נשאר בפנימיה גם אחרי שרוב הילדים התפזרו לבתיהם, ואותי – הילדה הממושמעת והנוחה – ארחה משפחתה של חברת ילדות.
התגעגעתי אליו, התגעגעתי להורי.
הקפדתי להיות צייתנית כי פחדתי שאם לא אתנהג יפה יעבירו אותי לידיים אחרות.
לא ידעתי מתי הורי יחזרו והגלויות שקיבלתי מהם היו לקוניות ולא ענו על שאלותי.

תמו ימי הקייטנה ההיא ואת טעמה החמוץ המרתי בקייטנות מתוקות מדבש.

ואת – מה הזיכרון שלך מקייטנה?

הכותבת היא רונית אידלמן
מנחת קבוצות צמיחה דרך תנועה בשיטת ריו אביירטו
הציור של האומנית הקבליסטית – אורנה בן שושן

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
3 תגובות
  1. נעמי קהת הגב

    נעצבתי. הצלחת להעביר את רגשותיה של הילדה של אז.
    חושבת שאם תרצי, יש כאן בסיס לסיפור רחב יותר.
    מה דעתך?
    בהצלחה

  2. ליזי שני הגב

    יום אחד…חצי יום,בעצם…וסיימתי עם קייטנות. כיתה ב` או ג`..קייטנה עירונית מטעם עיריית גבעתיים…חוף הים…תחמו לנו עם חבל את מרחב ההתפלשות במים…אולי היו ארטיקים..לא זוכרת. יש לי שיקוףית צבעונית למזכרת, שבה אני מחייכת..בבגד ים על כיווצים.אופנה של אז. מחייכת כי כבר ידעתי שבשבילי זה הספיק..היום האחד הזה. חזרתי עם בגד ים מלא חול. בכיתה ד` כבר הייתי במחנה הקיץ של שבט צופי גבעתיים, חניכה מאושרת בגדוד “להב”?

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד