שתי פנים לויפסאנה שלי

היום הראשון למדיטציית ויפסאנה = התבוננות צלולה.
אולם נעים וחמים שעץ, במבוק, מזרונים כתומים, תאורה עמומה ובעיקר שתיקה עוטפים את היושבים בו.
ישובה על הרצפה אני בונה טילי טילים של כריות: מתחתי, מצדדי ומאחורי- חת שתיים שלוש. גם כסא מרופד ליתר ביטחון, שמא אתחרט. מנסה שוב להיטיב את תנוחתי, ונושמת: שאיפה – פאוזה- נשיפה.
כוונה מזוקקת וכנה יש בכל נשימה כזו. בעיקר כוונה אליך- גב התחתון מצד ימין – תרגע. שמתי לב אליך די והותר.

זבוב מציק עושה רונדלים אינסופיים סביב ראשי כמו רקדן סופי מיומן.
זבובצ’יקון, אין די ראשים בחדר? לך תזדבב לך במקום אחר. אבל הוא בשלו. עיקש ומתמיד.
אחת מהשתיים: או שאתה מאותת לי שיש משהו מאתגר שממש לא בא לי להודות בו, או שאתה רוצה לבשר לי שבונים כפר מדיטציה ותנועה לכבודי.

מסביבי דממה. דרך חריצי עיני אני מציצה על המודטים האחרים. האם גם הם נאנקים תחת עולן של המחשבות והגוף הדואב?

מבט אחד שמאלה ואני מגלה את גודל הזוועה: בחור נאה וגדל מידות שנראה יוגי מרחם אמו, יושב – לא פחות ולא יותר – על הבוסטר הכתום שהבת שלי נתנה לי כצידה לדרך. היא השביעה אותי שאשמור עליו לפחות כמו שאני שומרת על המחשב שלי.

אני מוצאת עצמי נקרעת בין מדד הנדיבות למדד הקטנוניות.
הדבר היה ככה:
נשימה.
תחייכי יפה ותגידי לו שהבוסטר שלך.
מה ‘כפת לך שהוא יושב עליו, את הרי לא צריכה אותו כרגע. סתם קטנונית.

זבובי שלנו ממשיך להסתחרר סביב ראשי. לא נח הבחור. נשימה.

את לא יכולה להפריע ליוגי, הוא שקוע בשתיקתו, מה שאי אפשר לומר עלייך. תהיי נדיבה.
שאיפה – נשיפה.

ומה אם תצטרכי את הבוסטר עוד מעט? הוא מגביה טוסיקים ומעולה לגב תחתון.

זבוביק לא לוקח טוב את הסיבוב ודוקר לי בגבה השמאלית.

תניחי לאיש. טוב לו? טוב לך! (פחחחח)
נשימה.

הרי אמרו שכל אחד שומר על מקומו וכריותיו אז מה הסיפור שלו?
את יושבת על כיסא מרופד במאתיים כריות אז נכון שלא מאד נוח לך וכל 4.5 דק’ את מחליפה תנוחה אבל חן היתה שמחה שמישהו אחר נהנה מהבוסטר שלה.
נשימה עמוקה במיוחד.
אוף איזה מאבק. רק הוא לבדו סוחט אנרגיה אטומית.

תאמינו או לא – כך חלפו להן 45 דקות!
צלילו המהדהד של מקוש הקערה הטיבטית שם קץ לייסורי. ברוך אלוהי המדיטציה- אפשר לקום.
אני נמתחת עד כלות ומסתובבת לאחור להתארגן ליציאה.
עיני ופי נפערים לרווחה כמו פיתות קרועות: בוסטרי הכתום ויפה התואר, התאום של ההוא, מונח על משכבו בדממה מחויכת ומחכה בסבלנות שאעשה בו שימוש.
והזבוב?
נגוז. נאלם ונעלם כלא היה.

רגע של רצינות – לשתיקה יש כמה רבדים וכולם נעמו לי.
עם הראשון – לא לדבר – לא היה לי קושי. יכולתי לשתוק עוד חמישה ימים.
ברובד השני נמנעים גם מתקשורת בינאישית ולא מביטים אפילו זה לזה בעיניים. מצב חדש, מוסכם ומאפשר שהות נטו עם ולמען עצמך בלבד. זהו חידוש כל כך מרענן, כולל העובדה שצרכייך מסופקים בלי לנקוף אצבע ושההחלטה הגורלית היחידה היא האם לשתות תה שחור או תה נענע.
התמוגגתי על הקונצרט של השקט.
זו לא לגמרי דממת אלחוט כי כשהחושים מחודדים אפשר לשמוע קול געייה של פרה במצרים התיכונה ואפילו פלוצוש חרישי בקצה אולם המדיטציה. אבל השקט הזה מבורך ומתגמל. משהו להתגעגע אליו.

זהו. אלו היו שתי פנים לויפאסנה שלי: מבודחת ורצינית, מאתגרת גוף ונפש, מפתיעה ומחכימה. חזרתי עם רצון למשוך את השתיקות וגם עם אדרנלין בשמיים והשאר יסופר בספרי ההיסטוריה.
או שלא…

טיפים שעובדים טוב בשבילי:
* מדי פעם לנהוג ברכב ברדיו כבוי. נהגתי כך כל הדרך לבאר שבע ולירושלים.
* לבחור פעולה יומיומית שגרתית ולבצע אותה באיטיות רבה יותר מהקצב הטבעי לנו. (מריחת קרם פנים, צחצוח שיניים, חיתוך סלט וכד’).
* לרקוד בסלאוו מושיין לצלילי מוזיקה קצבית. תענוג.
* במהלך היום להזכיר לעצמנו לנשום. אפילו רק במשך 5 שניות.
This image requires alt text, but the alt text is currently blank. Either add alt text or mark the image as decorative.* בלילה, לפני השינה, לציין 5 דברים שגרמו לנו שמחה קטנטונת או גדלדולת במהלך היום ולעצום עיניים תוך כדי חיוך.

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
תגובה אחת
  1. נעמי קהת הגב

    תודה על ההצצה לויפאסנה. אהבתי. מבט כן , ישיר והומוריסטי.
    אהבתי גם את ההמלצות.
    אני מוסיפה גם הודייה יומית…☘️
    תודה לך

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד