תמיד חלמתי שתהיה לי פינה קולינרית משלי…

תמיד חלמתי שתהיה לי פינה קולינרית  קטנה. המיקום - בפינת הרחוב. חלונות גדולים, השולחנות יקושטו עם  מפות משובצות, עציץ מצויר עם זר עלים רענן בכל שולחן, נרות לבנים ריחניים יפיצו אור חמים. התפריט יוחלף מידי רבעון, המקום יהיה תמיד גדוש מבקרים, ואני - ארחף לי בקלילות בין השולחנות, לברך את מכריי ולדרוש בשלומם.

מערכה ראשונה – החלום

תמיד חלמתי שתהיה לי פינה קולינרית  קטנה. המיקום – בפינת הרחוב. חלונות גדולים, השולחנות יקושטו עם  מפות משובצות, עציץ מצויר עם זר עלים רענן בכל שולחן, נרות לבנים ריחניים יפיצו אור חמים.
התפריט יוחלף מידי רבעון, המקום יהיה תמיד גדוש מבקרים, ואני – ארחף לי בקלילות בין השולחנות, לברך את מכריי ולדרוש בשלומם.
בלילה, כשאחרון המבקרים יעזוב את המקום, אכבה את האורות, אשחרר את המלצריות החביבות, אברך את הטבח בלילה טוב ואנדוד לביתי לשנת לילה, עייפה ושמחת לב. פעמיים בשנה, אסגור את המקום ואסע לי לנפוש ולאסוף כוחות.
מערכה שנייה -לעתים חלומות מתגשמים
יש לי בית קפה קטן, שכונתי – שולחנות קטנים, נרות ריחניים, מפות משובצות ושתי מלצריות  צעירות וחייכניות, משרתות את הלקוחות באהבה.
אורן הוא הטבח האגדי שהבטיח לי שהוא ורק הוא, האחד לו חיכיתי כל חיי.. . “אני ארים כאן את השכונה״ , הבטיח. הבטיח וגם קיים.
אני, משפשפת את עיניי, כלא מאמינה.
הגשמתי את החלום.
מערכה שלישית – החלום ושיברו
חלפה שנה ביעף.|
הנה, עוד יום ארוך הגיע לקיצו.
אני תשושה, מרגישה שהרגליים לא נושאות אותי. כבר שבועיים סובלת ממגרנה, הרופאה אומרת שאני חייבת להפחית לחץ, ובכלל זקוקה למנוחה.
החלפתי שוב מלצרית (בפעם הרביעית בחודשיים האחרונים) עליית מחירי הירקות והפירות ומו״מ קשוח עם הספקים, מדיר שינה מעיני.
שיחת טלפון בצהריים עם מנהלת לקוחות עסקיים בבנק הבהירה לי שמסגרת האשראי השלישית שלקחתי בחצי השנה האחרונה, מגיעה לקיצה. ״כדאי שתחשבי על תוכנית התייעלות״ מציעה לי בנימה אוהדת. (בל נשכח שהיא  זו שעודדה אותי ופתחה את ארנק הבנק בשמחה כששיתפתי אותה בתוכניות להקמת המקום…)
זוג צעיר התלונן הערב על רמת המנות הירודה, והשכנה שלי – זו הפוקדת מידי ערב את המקום שלי!! נצפתה יושבת בקפה ממול.
ואני, תוהה לעצמי  – למה הייתי צריכה את כל זה? ועוד בגילי?
לא הגיע הזמן שאנוח?
מה ביקשתי לי?
פינה קולינרית שכונתית נעימה?
לא ביקשתי לי  עבדות מודרנית!! לא שיחות יומיות עם הבנק, לא דליות ברגליים ולא מיגרנות ונדודי שינה!!
ולמה לא סיפרו לי שיש חלומות שלא חייבים להתגשם??
מערכה רביעית – חשבון נפש
מה פספסתי ?
מה הייתי צריכה לבדוק ולא בדקתי?
מה יכולתי לברר עם עצמי ולעומק, אבל דילגתי?
מה נכון היה לבחון במציאות הפיזית, ולא בחנתי?
מה ניתן היה לדעת מראש ולא ידעתי..
על מה נכון היה להתעקש  אבל ויתרתי…
מה הייתי צריכה ללמוד אבל חיפפתי …
מתי חלום הוא בר מימוש ונכון עבורי ומתי נכון לי שישאר שם בגדר חלום….
מוגש כחומר למחשבה לקהילת החולמות ?

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
3 תגובות
  1. חנה גרינשטיין הגב

    כתבה נהדרת, עברתי תהליך דומה עם אחותי שלבסוף די התרסקה. טוב לחלום וחשוב לחלום אבל היכן הבלמים????

    • חגית לקר הגב

      זה לא בהכרח בלמים, אלא יותר מנגנונים שצריך לייצר בתהליכים מסוג זה.
      ההמלצה הפשוטה היא להתנסות תחילה. ממש כמו שילד לומד באמצעות משחק את העולם והמציאות בה חי, כך להתנסות בתחום שמייצג את החלום. לעבוד בו כשהכירה, כמתנדבת, להתלוות למישהו שעוסק בתחום – להכיר אותו מקרוב.
      והפרספקטיבה – מטבע הדברים משתנה..

  2. נעמי קהת הגב

    תודה ממש מאיר עיניים
    נקרא בקלות , בשונה כנראה מהמציאות.חשוב ומעניין ????

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד