הדמעה שהתיבשה על לחיה לא הצליחה להסתיר את כאבה.

הדמעה שהתיבשה על לחיה לא הצליחה להסתיר את כאבה. היא עמדה אל מול האבן בה נחקקו כמה אותיות בודדות שיצרו את שמו של בנה, עיניה נעצמו לשבריר שניה ודמותו הצעירה הופיעה והתגלתה במלואה. חיוך התפשט על שפתיה והיא נראתה מאושרת כפי שהייתה ברגע שהונח בזרועותיה ביום הלידה. היא עמדה שם לבדה, ולרגע נדמה היה שבדידותה התעצמה וגברה, היא חיפשה לעצמה מקום ישיבה למנוחה ולהתאוששות מהירה.

הדמעה שהתיבשה על לחיה לא הצליחה להסתיר את כאבה.
היא עמדה אל מול האבן בה נחקקו כמה אותיות בודדות שיצרו את שמו של בנה, עיניה נעצמו לשבריר שניה ודמותו הצעירה הופיעה והתגלתה במלואה.
חיוך התפשט על שפתיה והיא נראתה מאושרת כפי שהייתה ברגע שהונח בזרועותיה ביום הלידה.
היא עמדה שם לבדה, ולרגע נדמה היה שבדידותה התעצמה וגברה, היא חיפשה לעצמה מקום ישיבה למנוחה ולהתאוששות מהירה.
היא חשה בחולשה הפושה בכל איבריה ומרוקנת אותה ללא התרעה מקדימה.
היא התישבה על הספסל הקרוב למקום בו עמדה, וחשה הקלה.
לא שום התראה מוקדמת, היא הרימה את ידיה פרשה את אצבעותיה כסתה את עיניה, והחלה לזוז קדימה ואחורה כנושאת תפילה לאלואיה.
תנועתה גברה מדקה לדקה, ולמתבונן מהצד היה נדמה שהיא נמצאת שם בריקוד יחיד ומיוחד, שרק היא והוא חוללו בו.
לאחר כמה דקות שנדמו כשעה ארוכה, עיניה נפקחו לרווחה, חיוך התפשט על פניה, ראשה הסתובב שמאלה וימינה כשהיא תוהה בינה לבין עצמה האם מישהו נמצא בסביבתה הקרובה.
רגע חולף, היא קמה, מיישרת את שמלתה ומתחילה לצעוד לכיוון היציאה, שם היא רואה את בני משפחתה מחכים לה כשמבטי שאלה מרוחים על פניהם.
היא מחייכת לעומתם את חיוכה, מרגיעה את התהייה וחוסר המנוחה שמסביבה.
יודעת ששם עמוק בליבה, בתוך נשמתה, הוא נמצא, חי ונושם איתה כל נשימה.

הכותבת היא, נגה קובץ', מייסדת ומובילת קהילת נשים מעל 50

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב whatsapp
פינטרסט

2 תגובות

  1. תודה נוגה. אמת או דמיון?
    שבתה את לבי התנועה קדימה ואחורה.
    מוכרת לי מימי מחלה, ימי הצער האבל שחוויתי.
    אולי תנועה מחברת בין נשים?
    תודה יקרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכונים על פעילויות בקהילה?