שאני אלבש בגד ים?

הן קבעו להפגש בביתה של חברתן יפעת שגרה בשכונה שקטה אי שם בצפון הארץ,
בטובה היא הציעה להן להנות מהבריכה המפנקת והרטובה הניצבת בחצר ביתה, ביום החם בשנה.
כבר בימים שלפני המפגש, הן סיכמו בינן לבין עצמן, שהן תשכשכנה  במים הצוננים והנעימים וחברתן המארחת הבטיחה להן שתערך לקראתן בנקיונה ובארגונה של הבריכה. כולן פה אחד הבטיחו שיגיעו מוכנות ליום המפגש, מצוידות בבגד בריכה.
רגע לפני שהחברות הגיעו, יפעת התחילה לתהות האם היה זה רעיון טוב מלכתחילה, על מה בדיוק היא חשבה כשהיא הציע להן ללבוש  בגד ים,  ולשכשך בכיף במימי הבריכה, היא נסתה לסלק במהירות את הקולות  שעלו מתוכה.
החברות התחילו להגיע אחת אחרי השנייה כשהן לבושות בהידור האופייני לחתונה ולאו דווקא לאירוח על שפת הבריכה,
מעניין מה הולך לקרות כאן, היא תהתה.
המטעמים המשקאות והפינוקים האופייניים לפגישותיהן הוצאו אל איזור הבריכה, האנרגיה עלתה והפיטפוטים תפסו גובה במהירות רבה, זה היה ברור שהחברות הללו יודעות להנות אחת מחברתה של השנייה.
היום החם של חודש יוני לא השאיר ספק שמי הבריכה הקרירים יספקו אכסנייה נפלאה מצננת ומהנה יותר משפת הבריכה החמה, ובכל זאת כולן נשארו לבושות בבגדיהן החגיגיים, כשהן מזיעות ומרגישות החמצה, חוץ מחברה אחת, שבשבריר שנייה לבשה את בגד הים שלה קפצה פנימה, בלי לעשות חשבון לאף אחת בסביבתה, תוך שהיא מתיזה אלפי רסיסי מים בתנופתה.
תחושת אי נוחות קטעה את השיחות והצחוקים ודממה השתררה, אחת התבוננה בשנייה מנסה למצוא את האומץ בתוך עצמה להתלבש בבגד הים ולהצטרף אל החברה העליזה שכבר שכשכה בשמחה והתלהבות בבריכה הכחולה.
“היי מה קורה חברות?” קטעה יפעת את המבוכה ואמרה, “מי מחליטה ברגע הזה, שהיא דוגמנית השנה, שהיא האישה היפה בשכונה, ושום עכבה לא תמנע ממנה את השמחה ותחושת החופש שניתנת לה כאן באהבה, החופש להיות מי שהיא ללא שיפוטיות וביקורת עצמית, נו מה כבר יכול להיות” חזרה והדגישה יפעת “אנחנו כבר מכירות ואוהבות אחת את השנייה, אז מה דעתכן להשתחרר מהאזיקים והכבלים שהחלטנו לשים על עצמינו ולהנות מכל הטוב הזה?”
שתיים מבין החברות נראו מבוהלות, ושלפו במהירות כמה אמונות שדוגרות בתוכן
“אני לא מספיק שווה,
אני לא מספיק יפה,
אני לא מספיק חתיכה,
אני לא מספיק רזה,
לא מגיע לי
וזה ממש לא בשבילי” הן התחילו לספר על המצוקה ועל השיתוק שמלווה אותן בכל פעם שהן צריכות לחשוף את גופן בלבישת בגד ים או כל בגד חשוף אחר.
שאר החברות הנהנו בראשן להסכמה, “כן גם אני מרגישה כך” קפצה חברה שהיתה עד עתה שקטה, “גם אני מרגישה שאין לי אומץ ללכת לים או לבריכה, אני נמנעת מהכיף הזה, ושולחת את בני משפחתי בלעדיי, אני פשוט מתביישת, שנים לא קניתי בגד ים, אז יש לי סיבה מוצדקת לא ללכת” שאר החברות צחקקו והודו שגם להן אין בגד ים כבר שנים והן פשוט החליטו לוותר על ההנאה הצרופה.
מוכנות להשתגע קצת? קפצה יפעת ובקשה רשות מהחברות לצאת לרגע מהאיזור המוכר להן,”אני הולכת להביא מהבית כמה בגדי ים שלי, כל אחת מכן תמדוד ותבחר בגד ים אחד שמתאים לה, ואז ברגע אחד כולנו נקפוץ לבריכה,  מה אתן אומרות?”
ברק ניצת בעיני החברות והן נדבקו בהתלהבות של יפעת, “יאללה אני מוכנה קראה אחת החברות לעברה”, “גם אני מוכנה,” נשמעה עוד קריאה “טוב גם אני מוכנה ומזומנה לוותר על מה יגידו השכנים ולקפוץ לביצה”, הודיעה החברה השקטה והביישנית, “על החיים ועל המוות נזרקו המילים לחלל האויר”, וצליל קולות השמחה והקפיצה המשותפת למים נשמעו ברחבי השכונה השקטה.
“אני הולכת מחר לבחור לי בגד ים שיהלום אותי וארגיש את עצמי בו חופשייה, אז מי האמיצה שמצטרפת אליי?” נזרקה לחלל האויר, השאלה..

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
3 תגובות
  1. אורלי הגב

    התחושות שתיארת מוכרות. עובדת על “לא לדפוק חשבון” לאף אחד. לאט לאט

  2. יפה רותם הגב

    התחברתי לכל מילה שנכתבה ומצד שני ברכתי שאני לא ממש כזאת..ברור שאנחנו משתנות עם השנים ורגישות למראה החיצוני..זאת בעיה של נשים רבות שקשה להן להחשף פיזית..מקווה שכל אחת תהיה ביחסים טובים עם גופה על מנת שלא נאבד את הכייף של ללכת לבריכה..אהבתי מאוד את הכנות במילים

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד