פתאום, במהלך החיים
פתאום התחלתי לכתוב. טקסטים שלמים רצו לי בראש.. בנהיגה, שטיפת כלים, בישול, בכל הפעולות שעושים אוטומטית, צפו ועלו טקסטים שלמים, שהייתי חייבת לכתוב מכירים מצב ,ש רואים מתכון מעניין וחייבים
פתאום התחלתי לכתוב. טקסטים שלמים רצו לי בראש.. בנהיגה, שטיפת כלים, בישול, בכל הפעולות שעושים אוטומטית, צפו ועלו טקסטים שלמים, שהייתי חייבת לכתוב מכירים מצב ,ש רואים מתכון מעניין וחייבים
חנהל'ה היא אשת העולם הגדול. מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא טוענת ש"ישראל קטנה עלי". העובדה שנולדה וגדלה בקיבוץ קטן בדרום הארץ, חיזקה אצלה יותר ויותר את ההבנה ש"אני חייבת
היא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל (: למרות היותה חיילת לוחמת, מ"כית קשוחה ונמרצת, עדיין חזרה הביתה לאותו חדר שעשו לה לכבוד הבת-מצווה. היא התלוננה שחדרה נראה "כמו חדר של ילדה".
אתן יודעות מה פירוש המילה אומץ? אומץ הוא פחד בשילוב פעולה. בפוסט זה אספר לכן, כיצד למרות הפחד וחוסר ידע הרצון, ההחלטה והפעולה, ניצחו את הכל!!! כיצד לא ויתרתי והתמודדתי
הכול מתחיל, כשיום אחד מקבלת רחל מכה רצינית באצבע הקטנה של הרגל מהשולחן במטבח. "די, נמאס לי!" היא צועקת "נמאס לי מהמטבח הקטן והצפוף הזה!". כבר שנים רחל חולמת על
אירית, פנסיונרית טרייה, ג'ינג'ית נמרצת ותוססת, רכשה דירת 3 חדרים בפרויקט בו עבדתי בחולון. לאחר שנים רבות במערכת החינוך, כמורה לערבית בתיכון, יצאה סוף סוף לפנסייה המיוחלת. שלוש שנים
בכל פעם שאני חוזרת מחו"ל, במיוחד לאחר נסיעה ארוכה, יש אצלי כמיהה ורצון לשינוי. יש משהו בהתנתקות הזו מהיום-יום, בניתוק מהמסלול הרגיל של בית-עבודה-בית וביציאה מהשיגרה, שמאפשר זוויות ראייה שונות
רות ומנחם הם זוג בסוף שנות השישים שלהם. שניהם יצאו לפנסיה לפני מספר שנים.רות עבדה כל חייה כמורה בבית ספר יסודי.למנחם הייתה סוכנות לתיווך דירות, אותה מכר לפני מספר שנים
עומדת על הסף, רגל פה רגל שם ונאבקת עם עצמי: להיכנס או לא? רגל אחת עדיין עסוקה ופעילה בכל מה שעשיתי קודם: סדנאות, הרצאות, ניהול, הנחיה, התנדבות ו…… ואילו רגל
לפני עשרים שנה בערך היינו בשליחות בארצות הברית. הכרנו משפחה שגם הייתה בשליחות ואנחנו, ההורים, הפכנו לחברים טובים. מי שהיה אי פעם בשליחות יודע שהחברים הופכים למשפחה. החלל שנוצר מהגעגועים
אומרים ש"העיקר הבריאות…" וככל שהגיל עולה, כך המשפט הזה מקבל משמעות יותר "משמעותית"…כל אחת ואחד מאיתנו מתייחס לבריאות באופן שונה. יש כאלה שכל הזמן שומרים ומפחדים לחלות, ויש כאלה שמזלזלים,
טראומה מינית ואהבה חושך בחדר, הוא מנשק אותי, מרגישה את האיבר שלו מזדקר מולי, נושמת, תוהה ביני לבין עצמי, שאולי הפעם זה יהיה אחרת… שאולי הפעם, זה כן יהיה אחרת,
כל הזכויות שמורות ל"קהילת נשים מעל 50" 2018 ©
עוצב ע"י קידום ובניית אתרים בכיף ובכיף