בגילך? בטח, במיוחד בגילי!

נכון שיש תחושה כאילו כדור הארץ מסתובב מהר יותר מאשר פעם? הזמן רץ כמו אצן מרתון. הימים עוברים במהירות, השבועות והשנים. לא מזמן הייתי רק בת שלושים והנה אני סוגרת עוד מעט שישים. איך זה יכול להיות? הרי בפנים אני מרגישה בדיוק כמו שהרגשתי בגיל שלושים אבל השנים… השנים מראות אותותיהן על פניי ועל גופי וחוסר ההלימה שיש בין המראה החיצוני לתחושה הפנימית משגע אותי.

להמשך קריאה »

מה יש לנו הנשים שקשה לנו להודות בתופעות האלו?

בשבוע שעבר קבעתי תור לקוסמטיקאית כדי להוריד שערות מהרגליים לקראת הנסיעה לאילת. צלצלתי בפעמון ושושי פתחה לי את הדלת תוך שהיא שמה יד על החזה ואומרת, “אני לא יכולה יותר…”
“מה קרה?” שאלתי אותה בבהלה, חשבתי שקרה לה משהו עם הלב ומיהרתי אליה. “אני לא יכולה עם הגלי חום האלה… נמאס לי כבר!”

להמשך קריאה »

מה בעצם רציתי להגיד, לעזאזל?

אתמול התקשרתי לחברה כדי לספר לה משהו חשוב אבל רק כאשר התנתקה השיחה נזכרתי שבכלל לא דיברתי אתה על מה שרציתי. זה קורה לי כל הזמן. אני הולכת לחדר כדי לקחת משהו אבל עד שאני מגיעה לחדר, שוכחת מה בעצם רציתי לקחת. אני קובעת ליום המחרת משהו ולגמרי שוכחת מזה. איפה הזיכרון שלי לעזאזל? אז מה יקרה עוד חודש, חודשיים, שנה, חמש שנים, זה מפחיד.

להמשך קריאה »

אתגר איטלקי

כאשר קראתי את הספר ‘לאכול, להתפלל לאהוב’ וראיתי את הסרט עם ג’וליה רוברטס בו היא מחליטה לעזוב את הכול ולטייל במקומות בעולם, נדלקתי. תחנתה הראשונה הייתה פירנצה איטליה. היא שכרה לעצמה בית עתיק וחיה בעיר מספר חודשים לא כתיירת אלא כתושבת המקום. אמרתי לעצמי  שגם אני רוצה לעשות את זה.

להמשך קריאה »

חלום אחד ודי?

היה לי חלום והגשמתי. במשך כמעט שנה כתבתי ספר. רציתי להוליד יצירה משלי בנוסף לשתי היצירות הנהדרות ששיתפתי בהן את בעלי… אחרי שהספר הושלם חלמתי שאראה אותו על המדפים בחנות ספרים וזה קרה. הספר נמכר באחת הרשתות המוכרות. אבל אז רציתי עוד. החלום הבא היה לתרגם אותו לאנגלית וכך גם עשיתי. האם אני חמדנית מדי? חברה אמרה לי להרגע. “את לא רגועה…תנוחי” היא אמרה.

להמשך קריאה »

עגלה של צער

יום שלישי השבוע. בעלי הפתיע וחזר מוקדם מהמשרד. “בוא אתי לסופר,” ביקשתי. הוא נענה מיד. סידרתי לעצמנו זמן איכות בין ירקות, פירות ומני מזונות. העגלה

להמשך קריאה »

מפגש הסטורי

בשבוע שעבר השתתפתי בקבוצת נטוורקינג. למי שלא יודעת מדובר במפגשי שיווק של עסקים באמצעות יצירת קשרים ושיתופי פעולה באווירה חברית ותומכת. בהפסקה, אחרי שכל אחד

להמשך קריאה »

אלוהים, איך את כותבת?

.”עדיף שתעבדי על הניסוח שלך…” “את חייבת ללמוד לכתוב לפני שאת עושה תואר…” “אלוהים הניסוח…הניסוח”  קווים אדומים, סימני קריאה, סימני שאלה, הרמת גבות, מבט מזלזל, גיחוך מוסתר…
את כל אלה ראיתי, חוויתי והפנמתי. אני פשוט גרועה, אמרתי לעצמי. אני טיפשה, אין בי טיפת שכל. עוד איבר הצטרף לגופי. איבר שהזכיר לי ללא הרף עד כמה אני ריקה. בתוכי האמנתי שאין לי מה להביא לעולם, אין לי מה לתת. כלפי חוץ חייכתי, חייתי את החיים. יצאתי, ביליתי, אהבתי, נפרדתי, חוויתי מערכות יחסים, גרתי עם חבר, נישאתי והתגרשתי. וכל אותן שנים האיבר העקשן לא עוזב את גופי. לא מרפה. המחשבות, הרגשות וההרהורים על חוסר היכולת שלי לא נתנו לי מנוח.

להמשך קריאה »
גלילה לראש העמוד