כילדה וכנערה חיפאית נהגתי לשהות הרבה מאוד שעות ולהשתזף בשמש. את כל הפעילות החברתית שלי כילדה, נהגנו לערוך ערכתי על שפת הים. בילינו ביליתי שעות בשמש היוקדת, ללא חשבון או מודעות לעניין. כיום אני רואה את נזקי העור מהשמש משתקפים מפניי. אחרי 40 שנה, פשוט רואים את מצב העור, והוא לא טוב. למעשה רק כשנולדו בנותיי התחלתי למרוח קרם הגנה, אבל עדיין לא ממש נזהרתי בחשיפה לקרני השמש המסוכנות, השיזוף הפך לקמטים ולכתמים נוסף על הנזקים הבריאותיים.
יצאנו לדרך הבריאות מתוך הבנה שהיא החשובה ביותר ברשימה. הצבנו לעצמנו מטרות ראויות ובחרנו דרך אחת או יותר כדי להגשים אותן, להתקדם לעתיד עם איכות חיים, ללא פשרה, אימצנו גישות חשיבה חדשות, ויתרנו על חלק מהישנות, והפכנו להיות רכות ומתחשבות בעצמנו, כי החלטנו שעכשיו תורנו.
כשאתן שומעות את המילה "מין", מה עובר לכן בראש?
סקס? סרטים כחולים? או אולי משהו אחר?
כשאני כותבת על "מיניות האישה" אני לא מתכוונת לדימויים המוכרים לנו מהטלוויזיה, מהסרטים, משיחות החולין עם החברים בסלון או מקריאת כתבה במגזין אופנתי לנשים. העניין הוא אחר לגמרי.
בזמן שחברותי בנות גילי התחילו להוציא את המניפות ולהתלונן על גלי חום, הבנתי שאין דרך להימלט מהעניין, גם תורי יגיע. הזמן עבר, גיל 55 חלף, ועדיין לא קניתי מניפה. אמנם המחזור פסק בהדרגה, אבל ההרגשה הגופנית שלי לא השתנתה באופן מיוחד. מתוך שיחות עם חברות הבנתי שלא כל הנשים חוות את גיל המעבר, (הקרוי בשפה הרפואית) מנופאוזה, באותו אופן. חלקן מתחילות להרגיש אי נוחות גופנית, רגשית ואישית בסביבות גיל 50, חלקן מוקדם יותר וחלקן כלל לא מתלוננות על שינויים.
את הזמן לא ניתן לעצור
את זה כבר הבנתי, אבל הייתי נחושה לבחור את הדרך המתאימה ביותר להתבגר בבריאות טובה. כי גם אני, כמו חברותי מסביבי, השקעתי תקופת חיים ארוכה בלדאוג ובלטפל בילדי כשהיו קטנים, עד שבגרו, בבעלי, בהורי ובכל משפחתי שסביבי, ומן הסתם הייתי פחות פנויה לדאוג לצרכים, לאיכות החיים ולבריאות שלי. זה התבטא בדברים בסיסים כמו שינה מספקת, אימון יומיומי ותזונה הולמת, שהיו פחות זמינים עבורי.
התחלתי לשאול את עצמי שאלות כמו: מה זו בריאות טובה עבורי כאשה בגילי?
כל הזכויות שמורות ל"קהילת נשים מעל 50" 2018 ©
עוצב ע"י קידום ובניית אתרים בכיף ובכיף
