מה עושים עם הספק?

תמונה ענת כנען

הוא הגיע – דפק בדלת ואמר הנה אני הפחד הכי גדול שלך – בואי נראה אותך
הכל מכווץ פחד גדול מציף, אני לא אהיה כמו אמא שלי (הוא בא בדיוק בגיל בו ביקר אצלה)
“אני לא רוצה לסבול ” – אמרתי לו, דיברתי איתו כל הזמן ליטפתי את השד ודיברתי איתו אמרתי לו בגובה העיניים אתה פה זו עובדה אנחנו נלך יחד דרך ואז ניפרד אתה תלך לדרכך ואני חוזרת לחיי, זה היה ההסכם ביני לבינו .
הרגשתי בשתיקה בהסכמה -ואז התחלתי את מחול החיים
האינטואיציה הובילה אותי פעלתי ממקור חיים חזק בתוכי
הספק בא לבקר נשלחו שליחים שניסו להעיר את הספק את ההתלבטות את האולי, את הלמה, את המתי זה קרה ?
איך לא הרגשתי? למה עכשיו? אולי חוות דעת נוספת?
שיחררתי את כולם מעלי הסתכלתי לרופאים שלי בעיניים, יותר נכון בלב הרגשתי אותם – ראיתי שהם רואים אותי ובאינטואיציה סמכתי עליהם, התמסרתי, איפשרתי להם לרפא אותי.
הם הרגישו את האנרגיה שלי את המקום שמפרגן להם סומך מאפשר להם לפעול באופן המיטבי עם הגוף שלי.
אני דאגתי לכל השאר, מחשבות טובות, נשימות, הרמתי אנרגיה ובאתי לניתוח הכריתה כאילו אני הולכת
לחתונה מאוד מאוד חשובה, באתי יפה, צבעתי שיער, עשיתי גבות שפם שעווה, התאפרתי התלבשתי יפה
שבוע לפני הניתוח בזמן ההמתנה לתשובות מעבדה
פינקתי את עצמי בניקוי רעלים בחוות הבריאות באלומות, ליוותה אותי חברה יקרה, עברתי תהליך ניקוי פיזי
אנרגטי ריגשי ובאתי מוכנה 20 בינואר 2015 היה יום הלידה מחדש שלי.
באתי מלכה יפה מבפנים ומבחוץ.
האנרגיה שלי הקרינה על המטפלים והרופאים שלי, זכיתי לנשיקה על המצח מהמנתח הפלסטי שלי רגע לפני
הכניסה לחדר הניתוח – והתמסרתי נשמתי הרפיתי אפשרתי לתהליך הריפוי להיות .
התעוררתי והייתי בהיי כמו אחרי לידה, המנתח הפלסטי שקלט את האנרגיה שלי שלח אותי הביתה יום אחרי.
זה היה הרגע בו  התחיל מסע מרגש אל עצמי.
אני זוכרת יומיים אחרי ניתוח רותי חברה נשמה באה לעזור לי להתקלח -ביחד הסתכלנו במראה ובכינו
הבנתי
והדבר הבא היה, רותי מה לובשים? איך מתארגנים? עם שד אחד?
מיד נחלץ לעזרה ד”ר גוגל וגילינו פיתרון פשוט  – הפכתי להיות אנדירה גנדי עם צעיף מונח בנונשלנטיות על השד החסר
אני אוהבת הודו סטייל זה התאים לי .
והדבר הבא היה: רותי קחי אותי לירדן רוצה להיות ליד מים זורמים .
יומיים אחרי ניתוח, אני ורותי ינואר 2015 בירדן ליד הבית ליד מימיו הזורמים, נושמת את התנועה הצליל של המים את החיים זורמים לנגד עיני מתחזקת וחוזרות הביתה לנוח
ואז מגיעים חברים באים לחזק לתמוך להיות
ואני בראש בכלל לא מרגישה חולה, בכל יום מלאכית אחרת נשלחה ולקחה אותי ליד מקור מים
פעם בכנרת, פעם בירדן -ככה חלפו עשרה ימים של חגיגה של החיים
בכל יום פיקניק בטבע בבקר הטענה של אנרגיות וחזרה הביתה להחלמה
באינטואיציה -לא הסתרתי, שיתפתי.
הפייס היה הבמה בה הצהרתי לעולם -נולדתי מחדש ואני פה בשביל לחיות .
כנראה שגם הוא שמע והפנים -והרפה והתרפא.
הכותבת היא,  ענת כנען מנחת מסעות נשים ” ללכת -מסע נשים בשבילך בשביל הגולן”

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד