דיאלוג עם כוח קדום

שמחה להכיר ולשתף בבית חם זה: שמי מירב כהן, ילידת ירושלים, כותבת ומציירת את דרכי עוד מילדותי. לפני כחצי שנה יצא ספרי הראשון לאור: ‘זרעים של אור- השראה, לחופש, יצירה ,אהבה’ .
בעברי עסקתי בתפקידי ניהול בכירים בתחום משאבי אנוש ומכירות, ולאחר שנים של עבודה מרתקת יצאתי לעצמאות ויצרתי את החזון החדש שלי, תוך כדי לימוד והעמקה בתחומי התודעה, הרוח והיצירה.
מזה שנים מלווה ומנחה אנשים בתהליכי שינוי ליצירת התחדשות והתמרה בחייהם, במפגשים פרטניים ובסדנאות בשיטות ייחודיות להכוונה, המשלבות מתודות רוחניות מגוונות, תהליכים אנרגטיים מאיצי שינוי, ביחד עם כלים מעשיים להגשמה עצמית.


יש מעין ‘אזור סכנה’, יציאה מנוחות בכתיבה, כמו אני מתחככת עם גבול כלשהוא בתוכי, פורמת תפר נסתר, ושוב טווה.
הפרימה חושפת אותי בפניי כנפש סתורה שאין בה ידיעה, תפקידה להאיר את כל אשר מוצף שם.
אך הידד, עם הזמן הכתיבה הופכת להיות יותר ויותר קלה, כמו אומרת אני לה: ‘לא תפחידי אותי יותר, מה שגרמת לי בעבר, לא עובד עלי יותר’..
חושבים שהיא מוותרת לי?
בתחכומה מתיישבת מולי מפויסת כביכול ומחכה לראות איך אפול במלכודת הרגשית הבאה שלה, כל כך קל לוותר עליה ,לשחרר, להתעלם.
מערכת היחסים ביננו כוללת חוזה נסתר בו לפרקים אחת מפנה את השנייה למנעמי העולם הזה:
היא מפנה את עצמה לכותב חרד אחר, ואני מפנה את עצמי להתעסקות עם דברים נושאי תוצאה, אנחנו מתרחקות בשביל אחת מהשנייה במהירות, ולרגע מפנות ראש ומסתכלות אחת על השנייה:
מעניין כמה זמן ניעלם זאת לזאת?
‘הרי אין בך תכלית’, אני רושפת מולה ללא מילים. ‘אין שכר בצדך ולעיתים אף אין נחמה, נהפוך הוא, לעיתים כשאני כותבת אני חשה פצועה’..
היא מושכת בכתפייה באדישות מה ועונה: ‘את הרי תלויה בי באופן מסוים, מתי שהוא תחפשי אותי כמו אישה זרה שזמן רב לא יצאה לשוק העבודה ומחפשת מי יקלוט אותה, לכן- היא נוהמת -ניפגש שוב בצומת שאינה ידועה ונראה מי תבקש את מי’.
‘כן נראה’ אני אומרת לה- ‘נראה מי תהיה בודדה וחסרת ערך כי לא הצליחה להתקבל אצל אף אחד’
‘אני רוצה שתבואי שקטה בפעם הבאה’ -אני מסננת- ‘ אלגנטית, מטופחת, ברורה, מסודרת, טפלי בעצמך לפני שתגיעי אלי, ותרי על הגחמה, אני מוכנה לקרא לך ולעודד אותך,
אחפוץ בך אם תגיעי בהירה מחויכת עם מטרה ברורה, אחרת אני עייפה מכדי לנהל אתך דואט כלשהוא’..
היא שותקת, סערת השתיקה מחניקה את בכיה.
‘בכית מספיק אני ממשיכה- בכייך איננו מענייני’.
היא נעלמת, אינני יודעת באיזו תחפושת היא תחזור, על איזה ענן היא תרכב, איפה אפגוש אותה, מה תבשר, האם הדף הדחייה שלי אותה ידהיר אותה אלי חזרה או יבריח אותה?
האם היא צל? האם היא אור? האם היא שחר או ליל? האם ציפור או לילית? האם פורחת ככריזנטמה או כדרדר יבש? האם היא דרור או כלא? האם היא שותקת את מילותיה או שרה בקול מתרונן?
האם היא סולחת או מבקרת? האם היא אם או אב? האם שמחה או יגון? האם טעמה גס או מעודן? או גם וגם ?
אינני יודעת לצפות אותה , אני מחכה. יודעת שהיא איננה חיקוי של אף אחד, היא איננה מתלמדת או לומדת, כוחה בא מכל מה שהיא מלקטת על פני האדמה, והליקוטים האלה לפעמים פוריים ועסיסיים ולעיתים מתפוררים ועבשים.
עלה תאנה קדום כבר נשר מזמן בין שיניה, וכוח קדום פרץ מתחת לפני האדמה, כשניקרה גרעין של זית הלוך ושוב עד שזה נבקע באופן מעורר פליאה.
הלחן המשותף שלנו משתנה ומושפע מכל כך הרבה גורמים, אולי גם גורמי שמים ..היא זמיר שאין לפגוע בו, אני מזכירה לעצמי ומתרככת.
מה היא מביאה ?

  • המיה
  • תנודה
  • קרבה
  • סיכוי
  • רינה
  • רמז
  • פליאה
  • נחמה
  • כמיהה
  • אהבה.

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
2 תגובות
  1. נגה קובץ הגב

    כתבה נוגעת בנימי הנפש והנשמה, מעוררת לתנועה ולעשייה.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד