על הדיסוננס

 

רחוב דיזנגוף , צהרי יום 22.3.2020

זה הזמן עם הריח המיוחד באוויר. פריחת עצי התפוז ממלאה את הנחיריים והיא אופיינית כל כך ומוכרת כל כך וכמו בושם טוב שלוקח אחורה בזמן היא  מלאה נוסטלגיה וזיכרונות ותקוות חדשות ואביב.

אז זהו, שבחוץ אביב אבל אביב שונה. אני הולכת ברחוב שלי בתל אביב והריח המוכר הזה מכה בי פתאום וזורק אותי לילדות ולעוד אלף מקומות, ואני נזכאת איך כשהייתי דיילת באל על (לפני מאה שנה) היינו נוחתים בארץ מטיסה ארוכה בעונה הזו ודלתות המטוס היו נפתחות והריח הזה היה חודר פנימה ומציף את הלב,  ואני צועדת ברחוב הריק והריח הזה…הריח הזה.. ובמקום שהלב יתרחב הוא מתכווץ, כי המסכה שעל פני לא מאפשרת לי לקחת פנימה אוויר מלוא ריאות והרחוב שקט וריק מאדם והדיסוננס הזה מטריף אותי.

כי אביב זה שמחה בלב ובחוץ וחופש ותוכניות וטיולים וחו”ל והריח הזה של פריחת התפוזים הוא כל הדברים האלה יחד.

אבל בכל מה שקורה מסביב הוא כאילו לא שייך ולא יודעת מה לעשות איתו.

סגר הולך טוב במזג אוויר סגרירי. אלה אפילו אותן האותיות.

סגר ואביב זה לא.

הכותבת היא, אורנה גטניו, עיתונאית בתחומי העיצוב והלייפסטייל.

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד