הפרעות אכילה – לא מה שחשבתן!

טל אור נשים מעל 50

טוב, הפוסט הזה ארוך, רק שהנושא חשוב, ונוגע למשפחות רבות.
האם יפתיע אתכן כשאגלה לכן שהמקור להשמנה ולאנורקסיה זהה לחלוטין?
כן! לשקול 40 ק”ג ולשקול 100 ק”ג זה מאותו שורש!

לפני כמה שבועות סיפרה לי אמא של בולימית, שבתה מטופלת אצל פסיכולוגית כבר שלוש שנים ללא הטבה במצב הבת.
אחות של אנורקטית אחרת דיווחה שאחותה הולכת למרפאת יום להפרעות אכילה ללא כל שינוי.
לרפואה כיום אין שום פתרון אמיתי להפרעות אכילה, ורוב הציבור אינו מודע כלל להיקף
התופעה.
במהלך למעלה מ 30 השנים שאני מטפלת בבעיה – טיפלתי גם בנשים בשנות הארבעים והחמישים לחייהן שסובלות מבולימיה!
זו מחלה לא רק של נערות וצעירות.
כמובן, אכילת-יתר המלווה בהשמנה – קיימת בכל הגילאים.

לפני יותר מ-30 שנה התחלתי לעסוק בנושאים רוחניים ובריפוי לא קונוונציונלי, הרבה לפני שהם הפכו ל”טרנדיים”.
הייתה לי הצלחה רבה, ובכל זאת לא הייתי מרוצה. משהו הטריד אותי, ושמתי לב לשני דברים:
לאנשים עם בעיות פיזיות זהות יש בעיות זהות בחיי היומיום. זה אותת לי שיש פה משהו שיטתי.
רציתי למצוא דרך שבה אנשים יוכלו לעזור לעצמם, ולא רק להגיע לטיפול שוב עם
בעיות חדשות כשאלה צצות.
חיפשתי חומרים בתחום, ובאותה תקופה לא היה כמעט כלום, אלא בעיקר עיסוק בחשיבה חיובית. תקופה ארוכה עסקתי בכך באמצעות דמיון מודרך ודרכים מילוליות יותר. גיליתי שלפעמים זה עובד נפלא, ולפעמים בכלל לא.
הרעיון נכון: תחשוב טוב אז יהיה טוב.
אלא שבפועל זה לא תמיד מצליח, ואז אנשים חושבים שמא הם לא רצו מספיק או לא התאמצו מספיק או שעשו זאת לא נכון. כל הדברים הללו אינם נכונים.

גיליתי שהכאב שאנשים רבים נושאים עמם מהילדות, טראומות וזיכרונות עומדים בדרכם להישגים, להצלחה, לבריאות ולאושר.
דברים אלה גורמים לאנשים לסבול מדימוי עצמי נמוך, מאמונה שלא מגיע להם להיות מאושרים, שהם אינם ראויים לאהבה ושאינם יכולים להשיג את רצונותיהם או להגיע להצלחה.
כמו כן, כעסים מודחקים, טינה וצער שאינם מטופלים גורמים לכאבים פיזיים ולמחלות.

לפני כמה שנים התקשרה אליי אמא של נערה בת 16 שהייתה מאושפזת במחלקה סגורה בשל זאת
זה היה האשפוז השני שלה, ובחצי השנה שקדמה לאשפוז הבת לא נכחה בלימודיה בתיכון.

הבהרתי לאמא שאם רצונה שאעזור, עליה להוציא את הבת מבית החולים, מפני שהטיפול שם סותר לחלוטין את שיטתי. הסברתי שהטיפול אינו רק בבת, וגם היא ובעלה יצטרכו לעבור תהליך, והבטחתי שהבת תצא מהאנורקסיה לתמיד.
אילו הייתה הבת מעל גיל 18, לא הייתי רואה את הטיפול בהורים כהכרחי

בבית החולים אמרו לאמא שאם תוציא את הבת והטיפול שלי ייכשל, הם לא יקבלו אותה חזרה. זה היה די מוזר בהתחשב בכך שהם נכשלו בטיפול בה באשפוז הראשון. ההורים השתכנעו להוציאה מאשפוז, ולאחר תהליך קצר שעברו כל השלושה נרפאה הבת מאנורקסיה, חזרה ללימודים, השלימה בגרויות והיא בריאה ושלמה.

מקרה הפוך לכאורה היה כשהגיעה אליי בחורה בת 25 כשמשקלה 120 קילו לאחר לפני הניתוח היה משקלה 140 קילו. בשיטות שלמדה אצלי, רזתה 70 קילו והגיעה למשקל המתאים לגובהה.

חשוב לציין שאכילה כפייתית שמלווה במשקל יתר מופרז – מקורה זהה לאנורקסיה שהולכת עם רזון קיצוני. זו אותה גברת בשינוי אדרת..
אז מה גורם להפרעת אכילה?
לדעתי לא מדובר בצילומי דוגמניות שדופות,
אלא דינמיקה משפחתית בעייתית המאפיינת את כל הלוקות בהפרעת אכילה.
המודל שגיליתי מוכיח שהפרעות אכילה הן מחלה משפחתית ולא רק של החולה הרשמית.

מניסיוני האישי ראיתי ששפע ושליטה הם שני הגורמים הבעייתיים במשפחות של בנות ושל נשים הסובלות הפרעות אכילה.
במשפחות אלו שולט האב ללא מצרים בכל בני המשפחה, ובפרט באם.

איך זה גורם להפרעות אכילה?

על פי שיטתי, האם הנשלטת והמתוסכלת מחפשת (באופן לא מודע) מישהו שאותו תוכל לנהל.
מבין ילדיה היא בוחרת (בחירה לא מודעת, יש להדגיש, לעולם לא מדובר ברוע) את הבת הרגישה ביותר, הלהוטה ביותר להשביע רצון. בבת הזו היא שולטת באופן מוחלט, החל בבחירת בגדיה, המשך בבחירת חבריה משני המינים וכלה בלימודיה, מקום מגוריה ועיסוקה.
חיי המשפחה של הלוקות בהפרעות אכילה בלתי מספקים:
השפע בצורתו כאהבה ובצורתו ככסף זורם בזרזיפים קטנים, מקוטעים, עם הפסקות ארוכות מדי.
הבת נשלטת בדרכים רבות כל כך בכל תחומי חייה, גם בגיל ההתבגרות ואפילו אחריו, עד שבייאושה היא מוצאת רק דרך אחת להחזיר את השליטה לידיה: אוכל.
האנורקטית כאילו אומרת: “אתם שולטים בכל היבטי חיי, אבל יש דבר אחד שבו אני שולטת, וזה הפה שלי. מעכשיו לא ייכנס מאומה (או כמעט מאומה) לפי”.
הבולימית אומרת אותו דבר אבל ביתר תחכום: “כדי להדגיש את שליטתי, אני אכניס וגם אוציא, וכך ארגיש יותר שליטה”.
האכלנית הכפייתית כמו אומרת: “אתם לא תגידו לי כמה לאכול, אני אקבע לעצמי”.”

האבסורד הוא שתוך זמן קצר הן מאבדות שליטה גם על התהליך הזה, וממשיכות בו גם כשהן כבר חולות מאוד..

הן כולן “ילדות טובות” שכל בני המשפחה לוקחים מהן אנרגיה בדרכים שונות ומגוונות, וגם “חבריהן” עושים זאת. הן תמיד מעניקות, מאפשרות לאחרים לקחת ואינן מודעות כלל לצרכיהן שלהן.

מדוע אשפוז מזיק לאנורקטיות?
לשיטתי, אשפוז כפוי הוא בעצם מאסר למי שאינן עברייניות, והוא כולל האכלה/האבסה כפויה ושיחות על דימוי הגוף ודימוי עצמי. זה שיא השליטה בנערות האלה, שהגורם העיקרי למחלתן הוא היעדר שליטה שלהן בחייהן.

איך זה יכול לרפא? הרי האבסה כפויה נאסרה בכנסת כשמדובר בפיטום אווזים. הנערות האלה סובלות פחות מאווזים כשכופים עליהן לאכול? מה גם שהשיחות על דימוי גוף ודימוי עצמי לא רלוונטיות, מפני שהבעיה היא הדינמיקה המשפחתית.

הן אינן יכולות להכיל שפע, כי מעולם לא קיבלו אותו קודם, לכן הן דוחות אותו בצורתו כאוכל.
רק אחר כך הן מקבלות דימוי גוף מעוות. מעולם לא דיברתי עם חולה בהפרעת אכילה על אוכל, מפני שהאוכל הוא רק הסימפטום ולא הבעיה. המשפחה היא הבעיה.

אז מה אני מציעה – שניתן להן למות?
מובן שלא.
למרבה המזל אנחנו בכלל לא צריכים לבחור בין הרע לנורא, בין מוות לבין אשפוז כפוי והאכלה בכוח.
יש דרך שלישית, קצרה יותר, יעילה ואנושית יותר, שתוצאותיה ארוכות טווח. היא כוללת שני היבטים: החזרת השליטה על חייה של החולה בהפרעת אכילה, וריפוי
‘ההורים הפנימיים’.
מדובר בשיטה שעוזרת לכל אדם בנוגע למגוון גדול מאוד של בעיות, ועובדת מהר וביעילות לריפוי הפרעות אכילה כולל השמנה.

מה זה “הורים פנימיים”?
כולנו מרגישים לעתים שאנו פועלים באופן שאינו משרת אותנו ואת מטרותינו, ואפילו מזיק לנו, ובכל זאת איננו מצליחים לשנות זאת. לפעמים חוזרים אנשים על דפוסי התנהגות הרסניים, מחבלים לעצמם בקריירה, נכנסים לחובות, למערכות יחסים פוגעניות, מסתכסכים עם אנשים, ואינם מצליחים לצאת מן הסחרור.

החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים גם יכולים לצאת ממעגלים לא בריאים וליצור מצבים חדשים בחיינו, אם רק נבין את המכניקה של האוטומט.

לכל אדם יש שלושה מצבי אגו.
ד”ר אריק ברן מגדיר מצב אגו כ”דפוס קבוע של רגשות וחוויות, הנקשר במישרין לדפוס מקביל קבוע של התנהגות”. המוח פועל כוידאוטייפ המשמר חוויות בזו אחר זו, המוקלטות במוח וברקמות העצבים. הקלטות אלה משמרות את כל חוויות הילדות של האדם, ובכלל זה את דמויות ההורים, אירועים ורגשות הנקשרים לאירועים אלה, וגם (וזה חשוב מאוד): עיוותים שהוכנסו לזיכרונות.

ישנם שלושה מצבי אגו: ילד, הורה ובוגר.

כל מצב אגו מוליד צורת התנהגות ורגשות שונים:
מצב האגו של ההורה מורכב מעמדות ומצורות התנהגות ששאבנו ממקורות חיצוניים, בראש ובראשונה מההורים, וכן ממי ששימשו דמויות הורים, כגון מורים.

מצב האגו של הילד מכיל את כל הדחפים המתעוררים באופן טבעי בילד קטן, את החוויות והתגובות מימי הילדות הראשונים, את העמדות שהילד אימץ לגבי עצמו ולגבי זולתו (“אסור לתת אמון באף אחד”, “אנשים נחמדים בדרך כלל” ועוד).

מצב האגו הבוגר מתפתח בנו בסביבות גיל חמש. הוא מכוון למציאות הנוכחית, אוסף מידע אובייקטיבי, מנתח אותו ומסיק מסקנות על בסיס עובדות. הוא גמיש, אינטליגנטי ופועל על ידי בחינת המציאות, הערכת סבירויות וחישוב מפוכח.

באופן בריא, קיים שיתוף פעולה מאוזן בין מצבי אגו אלה. עם זאת, זה נדיר.
אנשים רבים גודלו באופנים מדכאים שונים, כמו: ביקורת רבה ומופרזת שהופנתה אליהם מצד הוריהם, מכות שספגו או שראו מישהו לידם סופג, מריבות תכופות בין ההורים, שינויים קיצוניים באורח החיים, נטישה קשה, אובדן הורה או מחלה ממושכת שלו.

חוויות אלה, תוצאותיהן והמסקנות שאנשים גיבשו ביחס לעצמם, ביחס לאחרים וביחס לחיים בכלל, מנהלות אותם ומשפיעות על התנהגותם, יחסיהם עם הזולת, הקריירה שלהם, מצבם הכספי, ואפילו מצבם הבריאותי!

אצל רבים קיים “זיהום” באחד או יותר ממצבי האגו, והאיזון מופר. כמו כן, ההקלטות ההוריות שלהם פגומות, לפחות חלקית, ואינן בריאות. לכולנו יש הקלטות מהורינו: לא רק מה שאמרו לנו אלא מה ראינו שעשו, איך התנהגו, הבעות פנים והצורה שבה פירשנו את המתרחש.

כפי שהוזכר לעיל, קיימים אצלנו עיוותים בזיכרונות.
הפרשנות שאנשים נתנו כילדים למציאות, להתרחשויות, למערכות היחסים וליחסי הכוחות קובעת במידה רבה את הדפוס שהם יוצרים. בבגרותם משחזרים אנשים לעתים קרובות את מה שראו אצל הוריהם, או על פי החלטה את ההפך הגמור.

מדוע ריפוי ההורים הפנימיים יעיל יותר?
רוב השיטות הפסיכולוגיות מטפלות בריפוי “הילד הפנימי.
זה לא בהכרח מצליח ומצריך טיפול ממושך שעולה הרבה למטופל ויוצר תלות בין שני מבוגרים על בסיס קבוע.

בנוסף, מי שגרם ל”הקלטות” הפנימיות שלנו להיות בעייתיות הם ההורים.
אין היגיון בלנסות לשנות את ההורים שלנו, ולא תמיד הם בחיים. אך אנו יכולים לרפא אותו חלק באישיותנו שנקרא “הורים פנימיים”, כך שהם יהפכו להורים פנימיים תומכים. על ידי כך תהיה לנו תמיכה פנימית קבועה שהולכת איתנו לכל מקום.

הטכניקות פשוטות לביצוע, כך שכל אחד יכול ליישם אותן בעצמו, ולרפא טראומות ילדות וכאבים רגשיים מן העבר. השינוי שהדבר מחולל הוא רב-עוצמה ותוצאותיו ניכרות מיד בכל תחומי החיים: זוגיות, קריירה, חברויות, בריאות, כסף ועוד.

מטופלת בשנות החמישים לחייה, למשל, התנקתה מהכעס כלפי הוריה ואמרה להם, לראשונה בחייה, מה היא רוצה שיהיה ביחסים ביניהם. היא זכתה לכך שאמה הקשישה אמרה לה לראשונה בחייה שהיא אוהבת אותה ומעריכה אותה, וגם אביה אמר לה כך ביום אחר – וזה אחרי פגישה אחת.

מה שחשוב הוא שכשאנחנו משתנים מבפנים – וניקוי כעסים משנה אותנו ביותר – הסביבה משקפת לנו שינוי זה.

אישה אחת, בולמית בשנות השלושים לחייה, הציגה את נישואיה כבינוניים ושקלה להתגרש. כשהקשבתי לה היה לי ברור שהיא רואה את בעלה דרך פילטרים מלאי “אבק” מילדותה הקשה, ובלי קשר לאישיותו ולהיותו בעל נפלא, אוהב ותומך.
היא לא אפשרה לעצמה לקבל את הנתינה שלו, לא העריכה אותו ולא נפתחה אליו רגשית. כשהראיתי לה שגישתה לא מתבססת על “כאן ועכשיו” או על יחסו כלפיה, התחיל ביניהם ‘ירח דבש’.

בהפרעות אכילה גישה זו מאפשרת לאנורקטיות לאכול באופן נורמלי, לבולימיות להפסיק להקיא ולאכלניות כפייתיות לאכול בצורה בריאה ולהשיל עשרות קילוגרמים מיותרים ממשקלן. יתרון גדול נוסף הוא שהריפוי הזה נשאר לתמיד.

הכותבת היא, טל אור, מטפלת רגשית בהפרעות אכילה

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד