מזל טוב !!! נולד לכם נכד


נולד לכם נכד והפכתם לסבא ולסבתא, אתם מצפים לחזור ולתפוס מקום חשוב בחיי ילדכם, לתרום מנסיונכם ולייעץ להם, עם התינוק החדש. אך אמירות כמו- "אמא, אני יודעת לטפל בתינוק שלי, למדנו בסדנא מיוחדת, גלשתי באינטרנט, את יכולה לבשל, להגיש, לנקות –  את התינוק תשאירי לבעלי ולי.." מנפצות את המציאות החדשה ואת התקוות.
אנחנו חווים עצמנו מחדש כהורים שרוצים להגן על הילדים מפני כאב וכישלון. אנחנו מוצאים עצמנו בדילמות שייקספיריות "להתערב או לא להתערב" האם להתנדב או לחכות שנתבקש?
מחד, אם נתערב מיוזמתנו הרי שמנענו שגיאה ותרמנו לטובת הנכד. מאידך אנו צפויים לתגובה בלתי נעימה ותוקפנית של דחייה שתעורר ויכוח שתחילתו ידועה וסופו מי ישורנו?
ואם נחכה ליוזמתם- אולי יהיה מאוחר מדי?
איזו סבתא את רוצה רוצה להיות: סבתא – אימא? מחנכת? מטפלת? אורחת? בייבי סיטר? סבתא של שבת וחג? סבתא מפנקת? יוזמת? מגשרת? סבתא מודרנית שיש לה עולם משלה וגם מקום לנכדיה או סבתא טוטאלית שצרכיה נעלמים אי שם בתוך החיתולים?
הדברים שיאמרו כאן עשויים להתאים לסבא ולסבתא טריים וגם לבעלי ותק שהנכדים שלהם בוגרים והם נטעו שורש עמוק בעולם הסבאות. אני רוצה להציע לכם מפתחות של קסם שבעזרתם תוכלו לפתוח שערים ודלתות לנבכי נשמתם של ילדיכם, ולפתור בעיות.
טריטוריה של ההורים – הנכדים הם הילדים של הוריהם, האחריות היא כולה שלהם והם אחראים גם על שגיאותיהם ועל הצלחותיהם.
מודעת עצמית – סבאית – חשוב שנכיר את עצמינו ונהיה מודעים למניעים שלנו. מה אנחנו רוצים להשיג? מה המטרה? מה זה עושה לנו?
בחירה נכונה – כל התנהלות היא בחירה, מודעת או לא מודעת, בכל בחירה יש רווח והפסד. נשים על המאזניים (של פעם) את הרווח ואת ההפסד. מה עדיף לנו?
מחיר התגובה – האם התגובה שלנו נובעת מרצון לחנך? מכך שאיננו סומכים על ילדינו? מרצון להגן עליהם מפני טעויות? למצוא חן? לפצות על טעויות העבר? האם אנו מכירים באחריותם ובזכותם לבחור בדרך שונה משלנו? האם אנו חוששים מעימותים ונמנעים מלעמוד על שלנו? האם אנחנו מרוצים? מתפעלים? מאוכזבים? אם קשה לנו להציב גבולות לעצמינו?
לכל תגובה יש תגובה שכנגד ותג מחיר. רצוי שנכלכל את מעשינו בשום שכל ונוכל להעריך מראש את תגובתם ואת מוכנותנו להתמודד איתה.
שאילת שאלות – כל הזמן נשאל שאלות חדשות על המצבים המשתנים ונחפש תשובות הולמות, לא כדאי להיות "תקועים" במקום אחד.
הומור – נקבל מצבים בהומור. לא ניקח את עצמינו ואותם ברצינות מוגזמת. הומור על עצמינו ועל המצב יכול לעזור.
כל מעשה במחשבה תחילה  – אל תמהרו לתת עצות, עצה שלא התבקשתם לתת עלולה להיתפס כביקורת וכשיפוט. אלו יגרמו להתנגדות וקושי לקבלה.
היה חכם ולא צודק– שימו הצידה את העלבון הוא הילד הקטן שבתוככם. הערכה או ביקורת הם הזדמנות ללמידה. אימרו "עשיתי את הטוב ביותר שידעתי לעשות" "אחשוב על מה שאמרת לי ואקח זאת בחשבון".
נכסי צאן ברזל– הערכים, העמדות, הגעות, הרצונות מוכרים לילדינו, אין צורך לחזור עליהם. אם נזוז הצידה ניווכח שהם אימצו אותם ופועלים על פיהם.
אדם ולא מלאך– גם אנחנו לא מושלמים, עשינו טעויות וגם שילמנו עליהם. זכותם של ילדינו לעשות את הטעויות שלהם וללמוד מהם.
מוכנות עם גבולות– חשוב שילדינו יידעו שנהיה שם תמיד בשבילם, לעזרה או לעצה. אך חשוב לא פחות שיכירו בכך שגם לנו יש עיסוקים ומאווים שיש לכבדם.
סייג לחוכמה – שתיקה –  חשוב לשתוק ולא להתערב. הגוף שלנו מדבר גם בשתיקתנו.
דאגה בלב איש ישיחנה– לא נהיה שיפוטיים וביקורתיים, נבטא את הרגשתנו ומחשבותנו ונהיה מוכנים להקשיב לשלהם, נהיה חכמים לא צודקים.
חנוך לנער עפ"י דרכו– ילדינו בנו משפחות חדשות, לכל משפחה אופי משלה. נזכור שגם לדפוסים שונים משלנו יש מקום במשפחה החדשה וחשוב לכבדם.
הכותבת היא רות לקט, מאפשרת קהילת נשים מעל 50 בגבעתיים.
אשת חינוך בעלת תואר שני, יועצת חינוכית, ומנחת קבוצות.

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
3 תגובות
  1. אליס הגב

    מקסים ברור ורהוט, טיפים נכונים שאנחנו צריכים לזכור בזמן אמת, אהבתי.

  2. שונית אייגר הגב

    כל כך נכון וחבל שהיתי ( בטח כמו הרבה סבתות טריות אוהבות ודואגות) צריכה ללמוד את זה על בשרי כדי לדעת כמה זה נכון אבל הכי חשוב " העיקר שלמדתי" מאתה אני תמיד מקשיבה לאמא של במבי שאמרה לו " אם אין לך משהו חשוב לומר מוטב שלא תאמר דבר"

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד

רוצה לקבל עדכונים?