אהבה זה כל הסיפור

 

טור אישי – אהבה

את חזקה, את צריכה לעמוד בזכות עצמך, את לא באמת צריכה שום גבר שיהיה שם.
את צריכה להיות לבד, לקחת תקופת צינון, ללמוד מי את, את חייבת לסמוך על עצמך, את הרי לא באמת רוצה להיות תלויה באף גבר ככה היא אומרת לי, שאנחנו נפגשות בבית הקפה השכונתי.

אני מרגישה את הפחד שעובר לי בגוף, הפחד מלהיות בת חמישים פלוס לרוץ מחוג קרמיקה, לפילאטיס, לקורס מכשפות, לקבוצת ריצה או השד יודע מה עוד, רק כדי למלא את חיי במשהו, כי טרם מצאתי אהבה.
והיא ממשיכה, את צריכה לשנות גישה, להיות חיובית, למרוח קצת אודם ומייק אפ את יודעת גברים אוהבים נשים יפות, היא באמת חברה טובה, היא באמת דואגת לי והיא בעיקר מייצגת חלק של חברה שמאמין, שנשים באמת רוצות להיות לבד.
הן מוכיחות מידי יום את היותן סופרוומניות, אלו שיש להן קריירה, מתחזקות זוגיות, ילדים, משפחה, מתעמלות, יש להן זמן לחברות, אבל בתוך תוכן כל מה שהן באמת רוצות זה פשוט לשכב על הספה ושיחבקו אותן.

למדתי בחיים שזה כלל לא משנה אם יש לך עבודה נחשקת, אם את גרה בדירת פאר או אם יש לך מכונית חדשה או טרנטה ישנה, אם בסוף היום את חוזרת לבד הביתה, חוזרת לסתמיות, לריקנות, אל הלא משמעותי.
וזה באמת לא משנה כמה חברים יהיו לי, ושאני משכילה ויש לי 2 תארים ואני נאה ויש לי 3 ילדים מוצלחים
ויש שיגידו אבל יש לך הכל ודי לקטר ותגידי כבר תודה, וכנראה שזה נכון ותודה לאל על כל מה שיש לי.
אבל מה זה שווה אם אין לי אהבה?

זה מרגיש חצוי ולא שלם, זה מרגיש שבא לי למצוא את האחד לספר, לשתף אותו, כי להיות לבד זה נורא.
האמת שאני בעיקר רוצה אהבה, שאין לי אהבה אני מרגישה בודדה בעולם ולבד.
בא לי למצוא אהבה, כזאת כמו שאני רואה בסרטים, כזאת שהוא מוכן לרוץ אחריה גם עד קצה העולם, שהוא מחכה לה שנים בשלג, או בחום, כזאת קיטשית ודביקה, כזאת שבסוף הם מתחתנים מול השקיעה.
לא באמת בא לי לישון לבד, בא לי שהוא יחבק אותי ונישן כפיות, שבבוקר שאתעורר, עוד לפני שאפקח את עיניי, אוכל למשוך אותו אלי ולהריח את החזה שלו, לנשק אותו איך שהתעוררתי, שהפה מסריח כמו רפת.
בא לי שהוא לא יבהל מהטרנינג הישן, הדהוי והענק שלי ,או מזה שחורף וגדלתי שערות ברגליים, שלא מביישות שום קוואלה באוסטרליה.
בא לי שהוא לא ייבהל מהבכי שלי, בתור בוכה סדרתית מכל שטות, אפילו מסרט מצוייר, שיכיל את החפירות והשאלות האין סופיות שלי, כי אני ממש אוהבת לדעת.
וכשאהיה במחזור ואתנהג כמו מטורפת, שזקוקה לאישפוז או כמו קראולה דה ויל מ-100 כלבים דלמטים, שארצה פתאום לבלוע צנצנת נוטלה, או סתם לדחוף עוגת שמרים, הוא ילטף לי את הראש ויגיד לי שאני הכי מקסימה בעולם.
שיאהב את הצלקות שיש לי על הבטן, וינשק אותן אחת אחת, שיבין שאני הכלאה בין זאבת ערבות לפיית אגדות.
שירצה לבשל לי מרק או אוכל חם, כי אחרי 20 שנה שאני אמא, כבר לא בא להכנס למטבח.
אהבה, היא הדבר הכי נפלא בעולם, קסם של התמזגות עם משהו שהוא חבר, הקסם הכי פשוט שיש בעולם הזה.

אז איך היא נהפכה למשהו מפחיד? איך נהפכה למשהו מלא כעסים ומטענים? למריבות, למשחקי אגו ופרידות כואבות?
אבל אני החלטתי, שאני לא רוצה להיות יותר לבד, כי זה הדבר הכי נורא ובא לי את הקסם הזה של אהבה, חברות ושותפות.
אז החלטתי להסיר מסכות, לפתוח את הלב ולצאת למסע ויש יאמרו שאני נאיבית ותמימה, שאני לא מבינה איך החיים עובדים וכמה קשה בחוץ בחיפושים.

אבל האמת ? שאני פשוט לא מוכנה לוותר על אהבה.

הכותבת היא, אריאן נוי גדות, מאמנת ומטפלת אישית

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
2 תגובות
  1. אילנית הרוש הגב

    כתיבה יפה וקולחת ..שנוגעת במקומות חשופים של נשים רבות ..איזה כיף

  2. מזי סגל הגב

    כמה שאת מרגשת ואמיתית ♥️♥️

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד