הגיע זמן לנוע, היא לחשה לעצמה…

היא הרגישה שזה הזמן לנוע, היא לא ידעה בדיוק מה הסיבה לכך, זמן רב היא חייתה במין אשליה מתוקה שיצרה לעצמה  שהחיים שלה נפלאים מלאים ומדויקים, שהיא עושה בדיוק מה שהיא רוצה, שאף אחד לא מפריע לה להגשים את כל מאויה וחלומותיה ולא מתערב לה בשגרת חייה, היא רצתה שכך בדיוק ישאר המצב, סטטי וללא תזוזה, כבר כמה חודשים שהיא מתענגת לה עם עצמה, מבודדת את עצמה את עולמה ושוקעת עמוק בתוך העשייה שלה, שם בתוך המרחב המוגן שלה, היא עסוקה ללא הפסקה, ממלאת כל דקה פנויה בפעילות ומחשבה חדשה, הללויה.. וכן לראייה היא יוצרת הצלחה, הכל סביבה מתחיל לשגשג לפרוח ולקבל הכרה.
היא לא שמה לב כלל לכל מה שקורה סביבה כשלפתע היא מתחילה להקשיב לקולות שבוקעים מתוכה בשפה חרישית ושקטה, מילים ללא אותיות ומשפטים ללא התחלה וסיומות, תחושות שתקופה אחת חייבת להסתיים כדי לאפשר למשהו חדש להתחיל לפרוח ולשגשג בתוכה,  היא לא ממש סגורה עם עצמה, היא לא מבינה את הנאמר לה כמו המילים הכתובות כאן על הדף שחור על גבי לבן.
משהו מתחיל לדגדג לה בכל מיני מקומות בגוף, זה מתחיל מהבטן התחתונה, אח”כ עולה לאיזור החזה והלב ולבסוף מתמקם מאחורי המצח ובכל חלל הראש, לא נותן מרגוע ומנוחה בכל שלבי היום והלילה, אי אפשר שלא להתייחס לתופעה המבשרת שמשהו קורה ומתרחש.
ולראייה זה קורה ביום אחד בשעה אחת בעניין אחד, מתקבלת שיחת טלפון עלומה המזמינה אותה לפגישה, לרגע היא מהססת האם להגיע, הכל נשמע מעורפל ואורירי, והיא כידוע  בחורה מתוקתקת, עניינית ופרקטית, לא מבזבזת את זמנה לריק, אך מבלי להבין עד הסוף את הסיבה, היא מסכימה ונענית להצעה, להגיע לאותה פגישה עלומה באחת מערי הלויין העמוסות ונטולות החניה.
מבחינתה הפגישה מחשמלת זורמת ופתוחה שבסופה מוגשת לה מתנה, ללא סרטים ועטיפה, להשתתף בסדנה משנה חיים לפריצת גבולות ולהשגת יעדים חדשים, ללא מצמוץ וללא היסוס בשבריר שנייה, היא נענית להצעה הנדיבה להגיע ל-3 ימים רצופים של סדנה שמתקיימת למחרת יום הפגישה. כשרגע אחרי ההתחייבות, היא נעצרת ושואלת את עצמה, “היי מה קורה? שמת לב שאת יוצאת מאיזור הנוחות שלך?” כן היא משיבה לעצמה, “כנראה שאיזור הנוחות שלי מרגיש לי לפתע הרבה פחות נוח ממה שחשבתי, והתשוקה הבוערת שבי, מחפשת דרכי מילוט הולמים כדי לברוח למחוזות חדשים.”
אין מילים לתאר את שלל החוויות שהיא חווה ב-3 הימים שמטיסות אותה לעולמות חדשים, לפתיחה של המיינד ובעיקר של הלב, זמן תנועה ותזוזה להגשמת חלומות שירדו למרתפים אפלים שוממים ובודדים, של זמן חיים.
לא עוד היא חוזרת ואומרת לעצמה, “זה זמן לאהבה, להתאהבות, להתחדשות, לפתיחת הלב להתרגשות לחיבור מדויק מתוך תשוקה, “אני אוהבת” היא כותבת על דף נייר שמתאר את רצונה, את הוויתה את חלומה, “על מה בדיוק חשבתי כשהחלטתי לוותר”.
כמעט שנתיים חלפו להן, מאז אותה סדנה משנה חיים, חייה השתנו מהקצה אל הקצה, הזמן לנוע תפס אותה ברגע המתאים והמדויק ביותר לשינוי מקום מגורים ולחיבור של אהבה גדולה ועמוקה עם חבר ושותף לחיים,  בנוסף לזינוק והתפתחות במישורים עסקיים שנוסקים לשחקים.
הגיע הזמן לנוע, היא לוחשת לעצמה..

הכותבת היא, נגה קובץ’, מייסדת ומובילת קהילת נשים מעל 50

 

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
2 תגובות
  1. נעמי קהת הגב

    אהבתי … אמיתי ונוגע… תודה לך

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד