איזה שבוע מטורף היה לי השבוע… חזרתי אחרי שבוע של חופשה בבודפשט (חופשה, שבה גם עבדתי קצת וכולל עשיתי שיחות עם לקוחות, בווטסאפ, והתקדמתי עם ההרשמה לסדנאות הנופש, אצלנו בבית שלנו, בקרואטיה!) היתה לי כל כך הרבה עבודה אבל כבר תיאמתי עם חברה, להיפגש ליום כיף שאנחנו בקושי מצליחות למצוא לנו פעם בשנה. ופתאום, נכנס לי גם סמינר של יומיים שזה אומר גם לישון במרכז (כי זה סיוט לצאת יומיים מהבית לפני 07.00 בבוקר ועוד להיתקע שעות בפקקים) החלטתי לא לבטל שום דבר ופשוט לדחוס הכל לאותה כמות ימים בשבוע ושעות ביום… מזל, שיש דברים שאני יכולה לעשות גם בסוף השבוע.
ואחרי יום כיף בתל אביב (ניצלתי את הנסיעה הלוך וחזור לעבודה ואת כל הערב) ואחרי עוד יומיים סמינר 0כנ"ל) שהיה מעצים ביותר ונתן לי עוד עבודה במימוש ויישום של הדברים שלמדתי! בקיצור, טונות של עבודה ועניינים, שמחכים לי על השולחן, במחשב, בטלפון ובכלל, בבית ולכ זה הצטרפו כאבים בצלע, שאלוהים יודע מה קרה לה (זו פעם שלישית ב 15 שנה שתנועה קטנה ועדינה גורמת לצליל מוזר כמו של משהו שמתבקע ואז חודשיים של נפיחות, רגישות וכאבים.) עזבתי הכל והגעתי לסטודיו הפתוח של גלי עטיה – מרחב לשיחה, מרחב ליצירה ברמת ישי.
הצטרפו אלי עוד שתי נשים מקסימות וכולנו נכנסנו לסטודיו, בגשם השוטף עם אותה מנטרה:
" אני לא מאמינה שעזבתי את כל הטרוף ובאתי לשעתיים של יצירה!!!"
תחשבו על זה. תחשבו עלינו, הנשים.
כמה אומץ אנחנו צריכות כדי לשים את עצמנו בראש הרשימה גם כשהיא ארוכה, ארוכה ומלאת פרטים…. ותחשבו כמה עוצמה מאפשרת לנו הפוגה כזאת! כמה תמיכה קיבלתי מהנשים האלה, שלא הכרתי קודם ובטח לא אפגוש שוב!
באותו בוקר, הייתי מוצפת רגשות בלי רעיונות בכלל.
קודם כל, הייתי רעבה. רעבה ברמות. רציתי לטרוף ולטרוף. מזל שגלי מכינה גם כיבוד קליל ובריא ושתיתי יותר מליטר של חליטת קינמון ותפוז…
אחר כך בחרתי להיעזר בקלפים. לקחתי 2 חפיסות קלפים ושלפתי 3 קלפים מכל חפיסה והחלטתי להעלות אותם על הדף בשימוש בחומרים שונים.
הקלפים בחרו עבורי והראו לי פחד, אופטימיות ואחריות והקלפים הנוספים הראו משהו דומה אבל בצבע… יכולתי בקלות לזהות ולמצוא כל אחד מהרגשות האלה גם בתוכי. ועוד המון רגשות אחרים אבל טוב שהוצאתי רק 3 קלפים… היו לי רק שעתיים בסטודיו.
אני מודה, לא יצאה יצירה שאתלה על הקיר אפילו לא אשמור אותה למזכרת אבל אני חזרתי הביתה שמחה, רגועה ועם המון מרץ לעשייה! כי לא התוצר חשוב כאן אלא תהליך היצירה.
מה ממלא אותך? באיזה חומרים את יכולה למלא את עצמך למרות שאת עמוסה ולחוצה? קחי לעצמך את הזמן הזה, ההזדמנות, החווייה – כי זה מה שממלא אותך ונותן לך את הכוח למלא את כל התפקידים שלך והמשימות שלך!
זוכרת? עכשיו תורך!
הכותבת היא אבישג אמיר, מייסדת ביחד עם בעלה דובי את מרכז גרין עדן שמהותו היא לאפשר לנשים להגיע ל"סדנופש" בקרואטיה