הילדה שבי / אביבה שוקר

מאז שפרשתי לגמלאות לפני כשלוש שנים, אני עסוקה בקילוף השכבות שהצטברו בי ברבות השנים. עד פרישתי ראיתי אך ורק את המתרחש מחוץ לכתלי עצמי. שלב הקילוף וההיכרות המחודשת ביני לביני החל בלימודי האימון האישי בגישות שונות ויימשך כנראה עוד הרבה שנים. בתקופה האחרונה פניתי לשיטות המדברות עם החלק הנסתר מעיני התודעה. שיר זה נכתב בהשראת החוויות שאני עוברת בדמיון מודרך ובמדיטציות וכתגובה לתאונה שהוציאה מכלל שימוש את מכוניתי מבלי שנחרטה אפילו שריטה קטנה על עורי.

נשמתי עמוק שלוש נשימות. 
כשבלוני החמצן התמלאו, 
נתתי קפיצת ראש אמיצה
וצללתי עמוק
אל בריכת הנשמה.

תחילה שייטתי ללא מטרה: 
גלשתי אל כפות הרגליים, 
הסתבכתי במבוכי המעיים,
טיפסתי אל המוח במרומים
והתפתלתי בחזרה 
בתוך העורקים הצרים.

כשהגעתי לשתי דלתות אדומות, 
פתחתי את הדלת הימנית
והופתעתי למצוא בחדר
ילדה קטנה
יושבת בשקט 
לבד בפינה
וממתינה.

שאלתי לשלומה, 
השיבה: אני עצובה.
בקבוצת הילדים
אני לא חשובה
ואבא ואמא עסוקים
בהקמת המדינה.

כשפקחתי עיניי בחזרה
הייתה לי תשובה
מדוע מתגנבת אלי
לפעמים 
תחושה משונה
של חוסר הגנה…

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
2 תגובות
  1. עינת שם טוב הגב

    אביבה יקרה,
    אהבתי את מה שכתבת. זה הזמן להיכנס פנימה ולא לפחד לעשות זאת. גם אני פרשתי לפני 5 שנים בערך וגיליתי הרבה דברים חדשים על עצמי. וטוב שכך…

    עינת

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד