רות ומנחם הם זוג בסוף שנות השישים שלהם.
שניהם יצאו לפנסיה לפני מספר שנים.
רות עבדה כל חייה כמורה בבית ספר יסודי.
למנחם הייתה סוכנות לתיווך דירות, אותה מכר לפני מספר שנים ברווח נאה.
בנם הצעיר מבין השלושה התחתן כמה חודשים לפני כן, והם נשארו לבד, בפעם הראשונה לאחר הרבה שנים, בביתם הגדול שבקריות.
מאחר ושלושת ילדיהם עברו למרכז, החליטו למכור את הבית ולהתקרב אל הילדים והנכדים.
הם רוכשים דירה צנועה בת שלושה חדרים בצורן, משאירים כסף בחסכונות "לשעת צרה" כמו שמנחם אומר, ומחליטים שעם שאר הכסף הם הולכים "להתחיל לחיות".
צעירים ברוחם, תמיד חייכניים ואופטימיים, אוהבים את החיים.
רות אשה מאוד עליזה, תמיד מגיעה מתוקתקת ומטופחת, כאילו יצאה לפני שתי דקות מהמספרה, ותמיד עם תיק תואם לנעליים. מנחם מגיע בחיוך רחב, לבוש בצורה צעירה בג'ינס, טי-שרט ונעלי ספורט ותמיד פותח את דבריו בבדיחה או הלצה.
בפרק הזמן שבין רכישת הדירה לבין קבלתה, כ-18 חודשים, הם עוברים לגור בדירה של מכרים, שבדיוק התפנתה, במרכז תל-אביב.
רות מאוד מאוד אוהבת צבע. וכמה שיותר, יותר טוב.
הם מזמינים מטבח לבן עם שיש אדום (!), כי רות מאוד אוהבת את הצבע הזה.
"את בטוחה שאת רוצה שיש אדום?" אני שואלת אותה "ומה יקרה אם ימאס עליך?"
"אדום אף פעם לא נמאס עלי" היא עונה לי "תראי, כבר שלושים שנה לא החלפתי את צבע הלק" והיא מנופפת מולי בציפורניים מטופחות ומאוד מאוד אדומות.
על הקירות במטבח אריחי חיפוי צבעוניים. צבעוניים מאוד. לבן ושחור ואדום.
רות משגיחה יום שלם על הרצפים, כדי שיחפו את הקיר "בדיוק כמו שאני רוצה".
חדר האמבטיה הכללית זוכה לרצפה בגוון תכלת בהיר ולארון אמבטיה בצבע כחול. מזל שהקירות לבנים…
חדר הרחצה הקטן גם הוא לא מקופח.
הרצפה בצבע חרדל והארון בבורדו מבריק. בתוך המקלחון חיפוי פסיפס המורכב מריבועים קטנים קטנים, בכל צבעי הקשת.
בכל הזדמנות שהם באתר הם מספרים לי על הבילויים שלהם, על האנשים החדשים שהכירו בתל-אביב, החוגים אליהם הצטרפו, הטיולים בארץ ובחו"ל, ערבי ריקודים ("התחלנו לרקוד סלסה").
אני אומרת להם שאני מקנאה.
והם עונים לי: "את תראי, ברגע שהילדים יצאו מהבית, רק אז תתחילי לחיות".
כל מי שנכנס לדירה מתפעל מהצבעים, או מהתעוזה של הדיירים.
"בטח זוג צעיר" כולם אומרים לי. ואני אומרת שכן. אכן זוג צעיר (:
הבניין מוכן, הדיירים מקבלים מפתח, והמשאיות של חברות ההובלות מגיעות ללא הפסקה.
בוקר אחד נכנסים אלי רות ומנחם.
הם מספרים לי שהעמידו את דירתם למכירה.
"באמת? אתם לא עוברים לגור פה? אחרי כל ההשקעה?" אני שואלת בפליאה.
"נראה לך שנבוא לגור פה? במקום המשעמם הזה?" מנחם עונה לי.
"אנחנו נשארים בתל-אביב. כאן זה מקום לזקנים".
הכותבת היא, הדס פילובסקי רון, מעצבת פנים המתמחה בעיצוב דירות לגיל השלישי והרביעי ומעברים לדיור מוגן.
5 תגובות
מקסים!
חיכיתי לסוף כי חשבתי שתצרפי תמונות של הבית הצבעוני עם השיש האדום!!!
לצערי לא צילמתי את הבית….
תודה!
עוררת את סקרנותי. יש אפשרות להוסיף צילום שלחדרי הבית המעוצב בצבעוניות?
שמחה שעוררתי את סקרנותך ותודה שקראת!!!
אצל באתר תוכלי לראות המוןןןןן ביתם צבעוניים!
http://www.hadasp.co.il
הי נילי ושרה, לצערי לא צילמתי את אותו בית (: מוזמנות לגלוש באתר שלי ולראות המון בתים צבעוניים http://www.hadasp.co.il