השיעור שאני קיבלתי באוניברסיטה של החיים

נשים מעל 50

את הפוסט הזה אני כותבת עבורכן
מהמטוס לחופשה בבוקרשט
ולמרות שאני בדרכי לחופשת סופ”ש
אני לא מוותרת עליכן.

כי מה שיגרום לכן לנצח תמיד ובכל מצב,
זוהי הנחישות וההתמדה.

תזכורת קצרה מהפרק הקודם:
כתוצאה מהפעילות שיווקית שאני עשיתי הוא התקשר וביקש להיפגש איתי
הלכתי לפגישה למרות שלא ידעתי על מה מדובר.
אמרתי לעצמי…
גם ככה את מחפשת אחר הדבר הבא,
לכי לשמוע, תני הזדמנות.

אז בואו ביחד נצלול לפרק רביעי….

הוא סיפר לי שהוא מעוניין להרים
פורטל בענף העיצוב והבניה.
הוא הגיע מעולם הטכנולוגי
יש לו ידע רחב בעולם הפורטלים
ומבחינתו היום זה פורטל בענף הבניה
ומחר זה פורטל בתחום החתונות
(הוא לא היה מחובר לנישה).

“אני מחפש שותפה שתוביל את התחום
אני לא מבין כלום בענף העיצוב והבניה”.

אני כמובן הגעתי לפגישה עם כל האנרגיות שלי,
אמרתי לו בפגישה: “אין לי כל כך ניסיון בתחום הפורטלים, לא בשיווק ולא במכירות
אבל יש לי רעב בלתי פוסק ללמוד דברים חדשים,
אני נמצאת בשלב של חיפוש עצמי
ואני מוכנה לתת לזה ניסיון”.

הוא אמר שהוא בודק עוד כמה אופציות
והוא מחזיר לי תשובה.

אני ידעתי שהוא בחר בי
והסיבה….
מקצוע אפשר ללמוד, ידע אפשר לרכוש
אבל את האש בעיניים ואת התשוקה
או שיש לכם את זה או שלא.

ואכן התשובה לא איחרה להגיע
ויומיים אחרי הוא התקשר ואמר
“מצאת חן בעיניי בואי נצא לדרך”.

מה אגיד לכם?
זו היתה שנה מאוד לא פשוטה עבורי אך מרתקת.

שנה שבה אני מחלימה מפצע מדמם וכואב שעליו אספר לכם בפרק אחר….
שנה שבה אני נחשפת לעולם שלם של
טכנולוגיה, יחסי ציבור, שיווק, מיתוג ומכירות
מקצוע חדש שסוחף אותי.

אני מתחילה לשתף ברשת את כל פעילותיי…
ואני מרגישה שאנשים נסחפים יחד איתי.

* אני מייצרת המון סקרנות,
* כל היום אני מקבלת טלפונים מאנשים בענף שרוצים להיפגש איתי
ולהבין מה אני עושה? ואיך אני יכולה לעזור להם?
* אני מוכרת את הפורטל כשעוד אין פורטל, אלא רק רעיון,
* אני נפגשת עם מעצבים שמבקשים ממני ייעוץ בשיווק העסק שלהם ואני לא מבינה
הרי לפני 3 חודשים אני הייתי אחת כמוהם בדיוק רק שאז אני מגלה את ההבדל,
מעצבים שיושבים במשרד ומחכים שהלקוח יביא את הלקוח הבא.

ואנחנו היינו ציידים!
קמנו בבוקר והלכנו להביא עבודה, יזמנו שיתופי פעולה יזמנו פגישות,
לעולם לא חיכינו שהעבודה תגיע אלינו.

מעצבים שאומרים לי על הספקים:
“אבל בשרשרת המזון אנחנו אלה שמעבירים את העבודה”.

איך זה יתכן? שאלתי אותם
הרי אני כמעצבת פנים קיבלתי עבודה מכולם
בין אם זה מהקבלן, בין אם זה מהמעצבת בחברת המטבחים
או בין אם זה מהשומר בחניון.

ותוך כדי שיחות איתם קלטתי את ההבדל:
אני אישה של אנשים
1. אני מתחברת בקלות
2. כולם אצלי שווים ללא הבדל תואר ושם תמיד התייחסתי לכולם,
צחקתי עם כולם ודאגתי להישאר בתודעה שלהם.
3. עם כולם דיברתי בפשטות ובגובה העיניים,
לא ניסיתי לבנות את התדמית של המעצבת הבלתי נגישה.

לעולם לא פעלתי מתוך אגו או עפתי על עצמי תמיד הייתי קשובה לאנשים
אולי יש לי מה ללמוד מהבן אדם שעומד מולי.

מצאתי את עצמי מוכרת לאנשים השתתפות בפורטל
כשעוד אין פורטל אלא רק רעיון,
ואנשים שעובדים איתי שנים אומרים לי את המשפט הבא…
אם את שם אנחנו אתך!
ולא בגלל הפורטל אלא בגלל שאנחנו מאמינים בך,
(ומה לי ולמכירות? הרי בעיצוב אני לא נגעתי במכירות
זה היה תפקידו של השותף, זו היתה המומחיות שלו).

עשינו מפגשי נטוורקינג, ואז גיליתי עד כמה אני אוהבת אנשים
אני עושה חיבורים בין אנשים, מייצרת להם על ידי שיתופי פעולה עבודה
ולא לוקחת על זה כסף, אלא פשוט נהנית לעשות להם טוב.

הבנתי שאני מאוד מתחברת לעולם השיווק
(ואני הרי לעולם לא למדתי שיווק),
באותה תקופה לא היה ספר בסטימצקי שלא קראתי
ואני קולטת שכל מה שכתוב בספרים, אני פועלת ועושה
כי זה היה נראה לי הכי טרוויאלי וברור (אינטואיציה).

יום אחד מתקשרים אליי מערוץ רדיו אינטרנטי
שלום, צביה וילצ’יק?
ראינו שיש לך מיזם מעניין וחדשני
אנחנו מעוניינים לראיין אותך אצלנו בשידור.

את רמת ההתרגשות שלי באותו יום
אני לא יכולה לתאר לכם.

אני? ברדיו?
ואכן הגעתי לתחנה והיה שידור מוצלח
הגעתי לשידור עם כל האנרגיות והשמחה שלי
וברגע שמסתיים השידור
ניגש אליי מנהל התחנה ואומר לי,
אני רוצה אותך בתכנית אצלי בערוץ.

וכך היה, תוך פחות מחודש הייתה לי תכנית טלוויזיה אינטרנטית
כשאני מראיינת בעלי מקצוע ונותנת להם חשיפה תקשורתית ושיווקית
(אני יזמית, אני יודעת לקחת רעיון שמרגש אותי
ולהוריד אותו לביצוע ולגרום לו לקרות).

עשיתי 10 תכניות והרגשתי שזהו,
מיציתי, זה לא מעניין אותי יותר,
נגמרה לי ההתרגשות נגמרה לי התשוקה ולא הייתי מסוגלת להיות שם יותר.

עבדתי מסביב לשעון,
לא הפסקתי לשאול את עצמי שאלות
כדי להבין מי אני? מה המיוחדות שלי?
ובמה אני שונה מאנשים שאני פוגשת כל יום, כל היום.

דבר אחד וחשוב לא היה שם בפורטל,
לא הרווחתי כסף!

כל סכום שנכנס הלך לטובת עוד פיתוח ועוד פיתוח,
באותה תקופה לא הצלחנו לגייס משקיע,
ומוטי (בעלי) בשלב מסויים התחיל לשבת עליי לגבי נושא הכסף?
צריך משכורת, כמה את יכולה להשקיע בלי להתפרנס?
והוא צדק!

אחרי כמעט שנה של פעילות בלתי פוסקת
ברגע אחד של שקט ביני לבין עצמי
נפל לי אסימון חשוב!

זה לא הפורטל, זה את צביה וילצ’יק
שסוחפת אחריך קהילה שלמה.

באותו שבוע הודעתי לשותף שלי,
שאני משאירה לו את הכל ואני עוזבת,
עד שתמצא לי מחליפה, אני משאירה לך הכל
את כל העבודה שבניתי בשנה האחרונה,
וברגע שאתה מסתדר,
אני יוצאת מהפורטל.

הבנתי שהגיע הזמן להתקדם לדבר הבא!
אז, לא היה לי מושג למה?
אבל האמנתי בעצמי וביכולות שלי
וידעתי שהדבר הנכון יגיע,
אם אני אהיה פנויה לראות ולזהות אותו.

היום, כשאני משתפת אנשים בדרך שלי
הם שואלים אותי,
האם היית חוזרת על אותה דרך?
ואני עונה בוודאות שכן!
יש מחיר ללמידה וזו היתה שנה שבה למדתי מקצוע חדש
רק לא באוניברסיטה הרגילה אלא באוניברסיטה של  החיים.

מה קרה לי אחרי….
אספר לכם בפרק הבא.

ועד אז,
שבת נעימה וחמימה
צביה וילצ’יק, מאמנת ומלווה בעלי עסקים להצלחה
קרדיט לצלמת

 

רוצה להפיץ את הבשורה? שתפי את הפוסט עכשיו בלחיצה על אחד הקישורים הבאים:

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב google
גוגל פלוס
שיתוף ב twitter
טוויטר
שיתוף ב linkedin
לינדאין
שיתוף ב pinterest
פינטרסט
השארת תגובה

גלילה לראש העמוד